בן שלו
בן שלו

ג'ון סקופילד אוהב להצמיד לקטעים שלו שמות בעלי שתי מלים. בהופעה שלו השבוע בפסטיבל ישראל הוא ניגן בין השאר את הקטעים "Green Tea", "Season Creep", "Warm Still", "Simply Put", "Groove Elation" ו"Guiness Spot".

אם צריך ללכוד את ההופעה של סקופילד ולהקתו בשתי מלים, אפשר אולי לומר "הימור בטוח". או "השקעה סולידית". סקופילד, שזה לו הביקור השלישי בישראל בשמונה השנים האחרונות, הוא אחד מאריות הגיטרה של הג'ז בעשורים האחרונים. הוא נגן מעולה, ההרכבים שלו בדרך כלל מובחרים, הוא מושך קהל לא קטן, וקשה לדמיין סיטואציה שבה הופעה שלו נכשלת. אבל באותה מידה קשה לדמיין אותו מנסה דברים חדשים, מפתיעים ומסעירים, ואכן ההופעה שלו בפסטיבל ישראל היתה טובה, מקצוענית וקצת נשכחת.

ג'ון סקופילד. ליריות עדינהצילום: אמיל סלמן

סקופילד הוא אמן מגוון מאוד, והרפרטואר הקיף קשת רחבה ¬ ביבופ, בלוז, ריתם אנד בלוז, רמזים לפיוז'ן, וגם קטע או שניים שנשמעו ממש כמו שיר ללא מלים. קטע כזה, "Season Creep", היה מהקטעים היחידים שנחקקו בזיכרון, אולי בשל הליריות העדינה שלו ואולי מפני שזה קטע חדש וסקופילד עדיין לא הטמיע אותו במחזור הדם שלו. "היום בחזרה ניגנו אותו בפעם הראשונה, אז תהיו סלחנים", אמר סקופילד לקהל, אבל לא היה בכך שום צורך.

הלהקה של סקופילד - הפסנתרן מייק אקרוט, הקונטרבסיסט בן סטריט והמתופף ביל סטיוארט - ניגנה היטב, אבל באווירה קלה של "עוד יום במשרד". בפעם הקודמת שסקופילד היה כאן, לפני שלוש שנים, זכורה יותר התלהבות מצד המלווים שלו. כל זה לא הפריע לקהל להיעמד על רגליו ולהריע ממושכות בסיום ההופעה, אולי בין השאר בהשפעת ההדרן, "Guiness Spot", שהיה מצוין.

פסטיבל ישראל, שהיה בעבר אכסניית ג'ז חשובה, איבד בשנים האחרונות את המעמד הזה. חובבי הג'ז כבר לא מצפים ממנו לסקרן ולהפתיע. ומדוע לא, בעצם? עם כל הכבוד למוסיקאים מעולים ועתירי זכויות כמו סקופילד, אולי כדאי שבשנה הבאה מנהלי הפסטיבל ינסו להביא ג'זיסטים פחות מתבקשים ויותר רעננים, שמייצגים את הרגע הנוכחי. לא חסרים כאלה.

רביעיית ג'ון סקופילד בפסטיבל ישראל. תיאטרון ירושלים, 4.6

פסטיבל ישראל - הסיקור המלא>>>

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ