איך נהפכה הכניסה לכיתה א' לחג צרכני?

ילקוטים עם פיות, וקלמרים עם דרדסים - והאם יש דרך לציין את הכניסה לבית ספר באופן
 אחר ומשמעותי יותר?

תמר רותם
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר רותם

"וכשאדם מכניס את בנו לתלמוד-תורה, כותבין לו את האותיות על לוח, ומרחיצין אותו ומלבישין אותו בגדים נקיים ולשים לו ג' חלות של סולת ודבש… ומביאין לו תפוחים ומיני פירות… ומאכילין אותו… ומקרין לו את האותיות" (מחזור ויטרי, תק"ח)

השבוע נקנה אחר כבוד תיק עם ידית וגלגלים לילדה העולה לכיתה א'. לילדה לא היתה כל התלבטות לגבי הצבע של התיק. היא באה מהבית בהחלטה ברורה שאין מה לדבר, התיק יהיה ורוד. האם ניסתה לדבר על לבה, שלפחות פרצופים מתקתקים, אפים סולדים וכיוצא באלה, ייחסכו מהתיק. לא כנפיים ולא נסיכות, הוחלט לאחר משא ומתן ממושך. אבוי! מלאכת הקנייה נעשתה קשה שבעתיים. משנפסלו הנסיכות, הקסימו הבראציות. לאחר הבובות מעוותות הצורה וצרות המותניים, קרצה "הלו קיטי". החתולה הלבנה עם הסרט הוחלפה עד מהרה בדמות חדשה ורדרדה בשם תותית. ואם לא די בכך, בסיבוב חיכו פיות או נסיכות חדשות בשמלות תכולות. אפילו בוב ספוג נראה לרגע מפתה. ואם לא – דרדסים, או לפחות ציפור זועמת (אנגרי בירדס). כשהגיעו האם והילדה לאזור הציוד ומכשירי הכתיבה בחנות, ההיצע של המותגים היה גדול יותר. במחלקת המחברות והמדבקות מעולם לא נראו כל כך הרבה גיבורי סדרות אנימציה. לא היה אפשר לברוח מהדמויות המוכרות לעייפה. "מחק לבן", קראה האם מנופפת בחבילה גדולה של מחקים מלבניים, כלל לא זולה, בהוקרת טובה. מה לא היתה נותנת כדי לסיים את החוויה המפוקפקת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ