האם ילדים חווים דיכוי בבית הספר?

חוויות הילדות שלה עצמה, שבהן נוכחה באי צדק ובאפליה, משמשות את ד"ר חגית גור זיו בספרה החדש, שבו היא פורשת את עקרונות התפישה החינוכית הביקורתית־הפמיניסטית. בבתי הספר, היא קובעת, ילדים מאבדים מחוש הצדק שלהם, מהסקרנות, השמחה והביקורתיות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

כשד"ר חגית גור זיו סיפרה פעם לילדי גן את "כיפה אדומה", היא שאלה אותם בסוף הסיפור: "תגידו, אתם הייתם מתבלבלים בין הסבתא שלכם לבין זאב?" השאלה הזאת גרמה לילדים לצחוק בהקלה. אבל הכוונה שלה היתה יותר מלהצחיק את הילדים. היא ביקשה לגרות אותם לחשוב ולגרום להם לא לקבל את הסיפור כמובן מאליו. והם הבינו.

"ילדים הם חכמים מאוד", אומרת גור זיו, מרצה להכשרת מורות וגננות במכללת סמינר הקיבוצים ומחברת הספר החדש "פדגוגיה ביקורתית פמיניסטית וחינוך לתרבות של שלום" (מכון מופת). "בגיל הצעיר אנחנו אוהבים להתפעל מהפנינים שלהם, אבל צריך גם להתייחס אליהם בהתאם, להקשיב למה יש להם לומר. אני שואלת אותם גם, איך זה שאין לכיפה אדומה שם. והם עונים לי. יש להם תשובות. לילדים יש דקות אבחנה, חוש צדק טבעי ורגישות. הם מסוגלים להתבונן בביקורתיות על דברים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ