בני הנוער שעברו מהרחוב אל הבמה עלולים להיזרק אליו בחזרה

הפּלאות שיכולה לחולל פעילות אמנותית בקרב ילדים עם סיפורי חיים קשים נפרשות בסרט התיעודי "לא בשכונה שלנו". למרות ההישגים, פרויקט התיאטרון בהנחייתה של הבמאית דפנה רובינשטיין נסגר באין תקציב

תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תמר רותם

היא מעדיפה להיות שחורה, לא בלונדינית. "כמה פעמים קראו לי ברבי, ח-מודה, בלונדינית. כמה היו מתחילים אתי. עכשיו גם, אבל פחות. ברבי סתומה. וחוץ מזה, אם את בלונדינית עם עיניים ירוקות, אז את שרמוטה, כי את בטח רוסייה". כך בקצב של מכונת ירייה מנפצת ולריה בת ה-16 סטיגמה אחר סטיגמה הקשורה במראה ובמוצא שלה שלה. זה קורה בפתיחה של הסרט התיעודי "לא בשכונה שלנו", בבימויה של אלה זהרנו גרינהויז, שהשתתף בשבוע שעבר בפסטיבל סרטי האמנות "אפוס" ויוקרן בסינמטק תל אביב בשבוע הבא. הסרט מגולל את סיפורם של בני נוער משכונות מצוקה בתל אביב, שהשתתפו במשך שנתיים בתוכנית מצוינות באמנויות, ומוכיח בפשטות כי השקעה נכונה, בלי לחסוך במשאבים - מחוללת שינוי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ