תמר רותם
תמר רותם

המשפט הכי אלמותי אולי בספרות הילדים לגיל הרך – הפיקצ'ר בוקס - הוא די פשוט בעצם. הכוונה למשפט המסיים את "ארץ יצורי הפרא" מאת מוריס סנדק. הספר מספר על מקס, הילד שעבר קצת את הגבול ואמו שלחה אותו לחדרו. מקס יוצא למסע מדומיין ומגיע לארץ היצורים המשונים, יצורי הפרא, מתפרע אתם כהוגן וחוזר הביתה, לחדרו ולגבולות שלו. "ושם", בלשונו של מוריס סנדק (ובתרגומו היוצא מן הכלל של אוריאל אופק), "מצא את ארוחת הערב שלו מחכה לו". כאן הופכים דף – המתח בעיצומו - ומצדו השני מתוארת הארוחה. במלות הספר - "והיא היתה עוד חמה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ