ולריה קוסטה קוסטריצקי, גרדיאן
ולריה קוסטה קוסטריצקי, גרדיאן

אבא שלי תמיד היה זקן. הוא היה בן 67 כשנולדתי. אני זוכרת שהייתי קטנה ואחזתי בידו כשהלכנו ברחוב. היא היתה רכה ומקומטת. הייתי משתעשעת בשערו הלבן שהזדקר על ראשו. אם היה חי היום, הוא היה בן מאה.

"הי, סבא שלך מחכה לך בחוץ", היו אומרים לי חברי בבית הספר היסודי.

נולדתי בפריז. אמי באה מפרו כשהיתה בת 18 ונהפכה לאזרחית צרפת. את אבי היא פגשה בתחילת שנות השלושים לחייה. הוא היה איטלקי, היתה לו אשה איטלקייה ומשפחה, שאותן עזב כדי לחיות עם אמי. כשהייתי תינוקת הוא היה שומר עלי. אמי עבדה כאחות ולבשה חליפות – היו אלה שנות ה-80.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ