איך מאיירים ישראליוּת, ולאן נעלמו הדתי והערבי?

מה קורה כשבאיור בספר ילדים ישראלי מופיע פתאום שלט בערבית? מה יותר חשוב - לתת ייצוג למגוון של ילדים או להישמר מפני תקינות פוליטית? אלה רק כמה מהשאלות שעמן התמודדה המאיירת ליאורה גרוסמן תוך כדי אצירת התערוכה החדשה והמקיפה ״אני מכאן״, העוסקת בייצוג חזותי של מקומיות בספרי ילדים ופעוטות מ-1948 ועד היום

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל סער

כשהמאיירת ליאורה גרוסמן קיבלה לידיה בשנה שעברה את ספרה של טלי כוכבי "ביום שמש בהיר", כוכבי ביקשה ממנה לצייר את הרחוב שבסיפור לפי הרחוב שבו היא גדלה בשכונת נוה שאנן בחיפה, וביקשה שהאיור יהיה ״עכשווי, לא מיושן, והכי ישראלי שאת יכולה״, מספרת גרוסמן. לפני שהתחילה במלאכת האיור ערכה גרוסמן סיור ברחובות השכונה וצילמה תמונות שישמשו לה כרפרנס לאיורים. אחד הצילומים שעל פיו היא עבדה כלל שלט סטנדרטי עם שם הרחוב. לאחר שסיימה את העבודה על הספר היא הציגה את האיורים לתלמידי בית ספר יסודי, ומה שהטריד את הילדים, שהיו בכיתות ב׳ ו-ג׳, היה שהכיתוב בשלט הרחוב כלל גם את השפה הערבית. ״סיפרתי להם שהרחוב נמצא בחיפה ושכל שלטי הרחובות מופיעים בשלוש שפות. בהתחלה הופתעתי מהתגובה שלהם, אבל רק אז הבנתי שזה לא שהילדים מוטים פוליטית, הם פשוט לא ראו משהו כזה לפני כן בספר ילדים. זה היה להם חדש. התחלתי לבדוק איך מאיירים מציגים את המקום הזה שבו אנחנו חיים, וכשהם מאיירים - מה הם מציירים. זו הרי בחירה שלך מה אתה מכניס לאיור, בין אם במודע או לא".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ