בוני טסואי
ניו יורק טיימס
בוני טסואי
ניו יורק טיימס

אני לא זוכרת מתי למדתי לצייר. בגן כבר ידעתי מה זה מקל מאל (לייצוב היד בציור), ודמויות גפרורים לא היו בלקסיקון שלי. את החינוך לאמנות קיבלתי מאבי, בין שאר הדברים שהוא נתן לי לכל החיים, למשל צורת הרגליים שלי והגבות המוזרות שלי, שמשנות צורה בקלות.

בילדותי עברו עלי רבות משעות הפנאי בסטודיו שבמרתף ביתנו, שהיה מלא כתמי צבע, ונראה טבעי שאלך בעקבות אבי הצייר בנתיב המקצועי. לאחי ולי היו ספרי סקיצות שהתייחסנו אליהם כמו לחוברות הקומיקס שלנו – בנאמנות ובתחרותיות. כשאבי נסע כהרגלו לפגוש לקוחות בניו יורק, הצטרפתי אליו. היינו משרבטים יחד – בחברת ציירים צרפתים ריאליסטיים כגון בוגרו או בסטיאן-לפאז' – במוזיאון מטרופוליטן. אבל הוא חשב שעלי להיות מנתחת פלסטית. "ככה ישלמו לך כמו לרופא, ובכל זאת תוכלי לשחק בפרצופים של אנשים!" הסביר. הפתרון הזה היה בעיניו גאוני, ובעיני מזוויע.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ