היי, ילדים, תסתכלו עלי כשאנחנו מדברים

בעידן הבהייה במסכים, שבו כרבע מהמתבגרים גולשים באינטרנט "כמעט ללא הפסקה", ומסרים כתובים הם אמצעי התקשורת 
עיקרי של בני הנוער — היכולת שלהם לנהל אינטקרציה פנים אל פנים הולכת ופוחתת. האם הטכנולוגיה היא האשמה העיקרית?

ברוס פיילר
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ברוס פיילר
ניו יורק טיימס

שימו לב: אם הילדים שלכם יתקרבו אלי, אלמד אותם ללחוץ לי את היד. זה מנהג שלמדתי מאבי, והוא בנוי משלושה שלבים פשוטים: "לתפוס את היד חזק, ללחוץ ולהסתכל לי בעיניים". כשאבא שלי התחיל לעשות זאת בשנות ה–70, השלב הקשה ביותר לרבים מהילדים היה הראשון. זאת היתה תקופה שבה נשים וילדות עדיין העדיפו לחיצת יד רפויה של ארבע אצבעות בלבד. בשנים האחרונות, מאז הביא השוויון בין המינים לשוויון גם בעוצמת לחיצת היד, אני מבחין שצעירים נרתעים כמעט ללא יוצא מן הכלל מהשלב האחרון דווקא. אף אחד מהם לא מסתכל לי בעיניים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ