חשבתם שלעבור למושב איכותי בשביל הילדים זה הדבר הנכון? חישבו שוב

המסלול מוכר וידוע: מתחתנים, עושים ילדים ועוזבים את העיר. עוברים לפרברים או לצפון, כל מקום שיש בו מדרכות רחבות ומרחבים ירוקים. לפני שנהייתי אמא, בזתי למהלך הצפוי הזה, ובתור מי שגדלה בעיר, גם התקשיתי להבין אותו. מה הזיקה המוזרה הזאת בין ילדים לדשא? הרעיון ש"איכות חיים" – משהו שלכאורה קיים רק בפרברים ובמושבים - היא דבר אחיד עבור כולם, נראה לי פוגעני. מי אמר שצמוד קרקע עם חצר, מרכזי קניות קרובים ושתי מכוניות יהפכו את חיי לאיכותיים יותר? אולי העובדה שאני יכולה לרכוב לכל מקום על אופניים מספקת לי איכות חיים יותר מכל אלה?