רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מישהו מטפל בילדים במעונות יום?

מחקר חדש, שממצאיו מתפרסמים כאן לראשונה, בדק את איכות הטיפול בילדים במעונות יום בישראל. רבע מהמעונות היו ברמה נמוכה מהמינימום הנדרש. עורכות המחקר מאשימות את מוסדות המדינה באחריות לתקצוב נמוך ולהכשרה לקויה של מטפלות

תגובות

פרידה קורעת לב מפעוטות ממררים בבכי בבוקר במעון, במשפחתון או בגן הילדים מוכרת לרוב ההורים. לא פעם במכונית, כשהם ממהרים לעבודתם, ולעתים מאוחר יותר במשך היום, מציפה אותם חרדה: האומנם הפעוט או הפעוטה נרגעו כעבור רגעים ספורים, כפי שדיווחה המטפלת או הגננת, או שמא הושארו חלילה לנפשם עד שהבכי גווע מאליו. ובהמשך לופתת מחשבה אחרת באין מנוח: האם מישהו מחייך אליו או אליה, מעניק להם תשומת לב אישית, קורא בשמם. אך החששות הללו ואחרים מסולקים לא פעם כלעומת שבאו. אחרי הכל זהו יום עבודה.

כ-40% מהילדים בישראל מגילאי שלושה חודשים עד שלוש שנים רשומים למסגרות חינוך ציבוריות או פרטיות. על פי הערכות משרד התמ"ת, השנה שוהים במעונות היום הציבוריים כ-87 אלף ילדים בגילים אלו.

מעונות אלה הוקמו במטרה לעודד נשים לצאת לעבודה; מסיבה זו, באופן היסטורי הם באחריות של משרד התמ"ת ולא של משרד החינוך. אך הם אמורים לספק יותר מפתרון של שמרטפות. העובדה שהילד או הילדה, תינוקות ופעוטות, נמצאים במעון אמורה להשרות שקט נפשי וביטחון. רק כך הורים יכולים לעבוד ולראות ברכה בעמלם. ואולם לרוע המזל, לא תמיד יש להורים הידע והכלים להבחין ולקבוע אם ילדם אמנם בידיים טובות.

מחקר חדש של מכון בייקר לגיל הרך באוניברסיטת בר אילן, שהממצאים המקדמיים שלו מתפרסמים כאן לראשונה, עשה זאת בשבילם. המחקר בדק את איכות הטיפול של המעונות הציבוריים בישראל. הוא העריך את הפרטים הקטנים המרכיבים את שגרת הטיפול, את היחס לילדים ואת התקשורת של המטפלת עמם, כמו גם את איכות המבנה והשימוש באביזרים ובצעצועים. תמונת המצב שעולה מהממצאים - עגומה ביותר.

אין מקום לשחק

המחקר נעשה בכיתות של בני שנתיים עד שלוש ב-42 מעונות במרכז הארץ שמפעילים ארגוני הנשים ויצ"ו, נעמת ואמונה. החוקרות - ד"ר צילי שוחט, ראש מערך ההכשרה הפדגוגית בבית הספר לחינוך בבר אילן, וד"ר אסתר עדי-יפה, ראש המגמה להתפתחות הילד שם - התבססו על נתוני המעונות שנבחרו למדגם; ובנוסף להם, על ניתוח עשרות רבות של תצפיות וראיונות שהצטברו במרכז בייקר במשך כעשור, במסגרת עבודות מחקר ותוכניות הכשרה של סטודנטים לתואר שני.

חשיבותו של המחקר הזה היא שלראשונה בישראל הוא הצליח להגדיר את המהות החמקמקה של איכות הטיפול בילדים במסגרת חוץ-ביתית ולקבוע מהי רמת הטיפול במעונות אלה.

היבטי הטיפול שנבדקו והוערכו כללו בראש וראשונה את הסביבה הפיסית; כלומר, היחס המספרי בין הצוות הטיפולי לילדים, המרחב, והריהוט במעון. אלה גורמים גלויים לעין לכאורה, שהורים יודעים שיש להתרשם מהם כשבוחרים מעון; ואולם, במחקר גם נבדק כיצד תנאים אלו באים לידי ביטוי בטיפול בילד.

כמו כן נבחנו הגורמים המהותיים יותר של הטיפול בילדים בשגרה היומית, שכללה קבלה ופרידה מההורים, האכלה, השכבה לישון, החתלה, היגיינה ובטיחות וכן איכות האינטראקציה בין המטפלות לילדים ובינם ובין עצמם.

האם אתם מרוצים מאיכות הטיפול בילדיכם? שתפו אותנו בפייסבוק

כדי לקבל תמונת מצב מפורטת על הנעשה במעון, השתמשו החוקרות בין השאר בכלי מדידה בינלאומי להערכת הטיפול בינקות ובגיל הרך (ITIRS - Infant Toddler Invironment Rating Scale). בכלי זה נבדקים עשרות משתנים, והתוצאות נעות ברצף שבין 1 ל-7 (ציון 1 פירושו בלתי מספיק, 3 מינימלי, 5 טוב ו-7 מצוין).

בתחום הסביבה הפיסית, שהוא הבסיסי, קיבלו המעונות בממוצע את הציון הגבוה ביותר מכל יתר התחומים: 4.4. בתחומים המהותיים יותר המרכיבים את הטיפול והמגע עם הילד נרשמו ציונים נמוכים בהרבה. בתחום שגרת הטיפול התקבל הציון 2.98, כלומר בתחום זה המעונות נמצאים בסף המינימום הנדרש בלבד. בנוגע לתקשורת עם הילדים, לפעילויות שנעשו עמם וביחס לדיבור אתם תוך כדי פעילות, הדירוג היה 3.4, כלומר בגבולות המינימום.

באופן מכוון המחקר הזה נמנע מלהיכנס לפולמוס המשווה בין טיפול של ההורה לזה של המטפלת. שוחט אומרת כי לא רצתה "לשפוך את התינוק עם המים": "אנחנו לא שואלים אם זה טוב לשלוח את הילד למעון", היא מבהירה. "במציאות שבה הורים צריכים פתרון לילד, אנחנו שואלים מהי המסגרת ומה איכות הטיפול בה".

העובדה שב-12% מהמעונות שנבדקו נמצאה איכות טיפול כוללת טובה היא ממצא מעורר תקווה, לדעת שוחט. גם אם ברבע מהמעונות היתה הרמה נמוכה מהמינימום הנדרש. "זה מראה שבאותה מסגרת תקציבית, ובאותם תנאים, אפשר להגיע לרמת טיפול איכותית ביותר", היא טוענת. לדבריה, בהמשך המחקר יועמק ניתוח הגורמים לשונות בין המעונות, כדי למצוא דרכים לשפר את איכות הטיפול בהם.

"מצאנו מעונות רבים שלא יכולים להכיל ברווחה את כל הילדים", אומרת שוחט. "בחללים הצפופים נמנעו מלהפעיל שתי קבוצות בו בזמן. בנוסף לכך, אין מקום להוציא אביזרים, וכתוצאה מכך החדר משמים והאביזרים כל הזמן במחסן. הסביבה היא ספר הלימוד של התינוקות והפעוטות על העולם. צריך לדאוג שיהיה לילדים מקום נרחב המאפשר נתיבי הליכה בחדר, בלי לדרוך זה על זה, ולחלופין שיהיו מקומות מרווחים, שילדים הולכים לאיבוד בהם".

מתוך תצפית של סטודנטית: "בכיתה יש 'פינת מטבח' שאיננה מאובזרת כלל. הילדים משתמשים בה לטיפוס וישיבה. השולחן העגול שבדרך כלל שייך למטבח נמצא בצד אחר של המרחב. דבר זה יוצר קושי בזרימה של משחק".

שכר מביש ותנאים קשים

בהערכה של שגרת הטיפול, מסבירה שוחט, "בדקנו למשל אם המטפלת מתייחסת לילד שהגיע למעון. אם היא מדברת בקול נעים ומחייכת אליו. אם האווירה מסביב רגועה וידידותית".

עוד נבדקה מידת ההקפדה על היגיינה. לדברי שוחט, "הגישה הרווחת היא של 'יהיה בסדר, אל תגזימי'. לא רוחצים את הצעצועים מספיק, המטפלות לא תמיד רוחצות ידיים אחרי החתלה. כמו כן, בהשכבה, בדרך כלל לא נשמר הרווח הדרוש בין המזרונים והם מחוברים לכדי שטיח, כי אחרת לא יהיה מספיק מקום לכל הילדים. יש מקומות שהילדים קופצים על המזרנים והם לא נקיים".

אבחנה חמורה נוספת היתה שמחוסר מקום נאלצו ילדים להמתין זמן רב מדי לארוחות, במעונות שבהם ילדים אוכלים בשניים או שלושה סבבים. מתוך תצפית: "אחרי שחזרו מהג'ימבורי, השעה היתה 10:55. כל הילדים יושבים על השטיח, שניים מהילדים בוכים כי הם עייפים ורעבים... המטפלות לא מציעות משחקים כי 'עוד מעט אוכלים'".

בתחום התקשורת בחן המחקר אם מדברים אל הפעוט תוך כדי טיפול בו, למשל בזמן ההחתלה; איזו אווירה שוררת במקום בשעת ההשכבה - האם לילד שאינו רוצה לישון מוצעות פעילויות אלטרנטיביות; ובאיזה טון המטפלת מדברת לילדים. "צורת הדיבור של המטפלת היא שיעור חשוב בתקשורת בין-אישית", מציינת שוחט.

מקצת הליקויים נבעו מהיחס המספרי בין מטפלות לילדים. "במעונות יש מחסור כרוני בכוח אדם. מנהלת פעם אמרה לי שמרוב ייאוש היא שוקלת לצאת לרחוב ולגייס מטפלות מתחנות האוטובוסים. זהו מקצוע לא מתגמל מכל הבחינות ושוחק", אומרת שוחט. "כשיש מטפלת אחת על עשרה פעוטות, למשל, מתעוררות בעיות".

במחקר נבדק לא רק אם מדברים עם הילדים, אלא אם מעודדים אותם להיות קשובים לשפה. ואיזה סוג של דיבור נוצר - אישי או קבוצתי בלבד. דיבור קבוצתי הוא למשל "מי רוצה?", "חמודים שלי" וכדומה, בלי לפנות לילד בשמו. "המטפלת צריכה לשים לב ליוזמות של ילדים", אומרת שוחט. "למשל, פעוט שמנסה ליזום קשר עם ילד אחר. הוא מחזיק חפץ ורוצה לתת אותו, אבל הילד השני נבהל ומתחיל לבכות. המטפלת עומדת עם הגב, מסתובבת אחורה ואומרת 'מה עשית לו'.

"היוזמה של הילד היא זהב טהור בעבור המחנך. למשל, בשעת האוכל ילד מספר, 'הייתי עם אבא ואמא בגן חיות'. אם אומרים רק 'יופי' - נסגר מעגל התקשורת. אבל אפשר לפתח אותה כמו במשחק פינג-פונג. אפשר לומר 'וואו, איזה חיות ראית?' וכשהוא יענה, להמשיך ולשאול: 'ראית את התינוק של הפיל?' ואז עוד ילדים יצטרפו והשיחה תימשך". כשאין ליווי ותמיכה מילולית, נוצרים עימותים ומצבי תוקפנות בין הילדים.

חשוב לשוחט להבהיר, כי האצבע המאשימה שלה מופנית למדינה, ש"לא לוקחת אחריות על הגילאים הצעירים", ולא למעונות ולעובדותיהן או לארגונים, שפועלים בתנאים תקציביים קשים. לדבריה, הפתרון אינו פיקוח אלא הדרכה והכשרה של מטפלות.

"בתשתיות הקיימות היום במעונות היום הציבוריים יש קושי למטפלות להביא לידי ביטוי את המיטב בכל הנוגע לחינוך וטיפול איכותיים", היא מטעימה. "מדובר בקבוצות גדולות מדי של ילדים, בתנאי העסקה בעייתיים מאוד, משכורות נמוכות, מחסור קבוע בכוח אדם. אין ממש הפסקות מסודרות במשך היום, אין במעון צוות ניקוי. בעצם אותה אשה היא גם מחנכת, גם מטפלת וגם מנקה. מטפלות מרגישות מנוצלות.

"עבודה עם תינוקות זו עבודה קשה. כל אמא מרגישה את הקושי עם התינוק האחד; לא כל שכן כשיש שישה או שמונה. צריך ליווי מקצועי. מה שיעזור למטפלות הוא ליווי קבוע כחלק מתוכנית העבודה. ללא זה, וללא שיפור התנאים שלה, כיצד מצפים שאותה אשה שעובדת מול תינוק תיתן את המיטב?" ולמרות זאת, מדגישה שוחט כי יש גם לא מעט מטפלות מצוינות.

מגלגלים האשמות

מסקנותיו החמורות של המחקר עשויות להדליק נורת אזהרה אצל המחוקקים בכנסת, מה שאולי יקדם את חוק המעונות שאמור לשפר את המצב. ב-2010 עבר החוק בקריאה ראשונה, אך מאז המצב נשאר על מכונו.

רק שנה לפני כן השתכנע משרד התמ"ת שיש לשנות את הסטנדרטים במעונות ופירסם דו"ח מפואר שאמור להיות התנ"ך של המעונות (בין השאר יש בו המלצות בדבר היחס המספרי בין המטפלות לילדים, הסביבה הפיסית ועוד). ואולם, עתה מצביעים שם על ארגוני הנשים המפעילים את המעונות כמי שבהתנגדותם לחוק תוקעים מקלות בגלגלים. ממשרד התמ"ת נמסר כי "כלי הפיקוח שבידי המשרד על המעונות המנוהלים על ידי ויצ"ו, נעמ"ת ואמונה אינם מספקים כלל. על מנת להביא להעלאת הסטנדרטים, יש צורך בחקיקה מחייבת, שבסיס ההתנגדות לה נובע מההשלכות התקציביות על מערך מעונות היום ומהתנגדות הארגונים המפוקחים להסדרה וחיזוק יכולת האכיפה והפיקוח של התמ"ת. משרד התמ"ת פועל להשגת תקצוב שימנע את גלגול העלות של המהפכה על גב ההורים".

תגובת ויצו ונעמת: "מעונות היום הציבוריים הם מבין מערכות החינוך הטובות והמושקעות ביותר הקיימות כיום לגיל הרך. הארגונים מפעילים מערך של שירותי טיפול, חינוך ורווחה איכותיים ומקצועיים. לצורך כך מנהיגים הארגונים סטנדרטים גבוהים מהנדרש על ידי גורמי הפיקוח הממשלתיים. אנו מברכים על כל מחקר שיתמוך בטענת הארגונים כי יש להשקיע יותר משאבים בגיל הרך כדי להנהיג סטנדרטים גבוהים עוד יותר, בכל המסגרות, וכי על המדינה לקחת אחריות על מערכת החינוך לגיל הרך ולתקצבה כראוי. הארגונים העלו דרישה זו בפני כל גורמי הממשל ואף הציגו לראש הממשלה ולוועדת טרכטנברג פתרונות ישימים, בהם הגדלת היקף המעונות ומספרם והגדלת התקינה. לצערנו, לא גיבשה הוועדה פתרונות הולמים להסדרה כוללת של מערכת החינוך לגיל הרך ולשיפורה".

תגובת "אמונה": "למחקר - מקיף ויסודי ככל שיהיה - יש להתייחס בפרופורציות הנכונות; גם משום שאינו מבטא בהכרח אמת מוחלטת, ובוודאי כשמדובר במסקנות ראשוניות בלבד, העוסקות ב'איכות ממוצעת'. 'אמונה' מקיימת מחקר לא פחות מקיף ולא פחות יסודי - יום-יומי - ותוצאותיו מוצאות את ביטוין, ברוב הפעמים, בצהלת הילדים בעת ההגעה למעון, בשמחת המפגש עם הצוות המטפל, בהנאתם היומית מן הסיפור, השיר והמשחק, וכן בשביעות רצונם של רבבות הורים. מנהלות המעונות ב'אמונה' הן בעלות תואר אקדמי רלוונטי, והמטפלות מוסמכות באורח מקצועי. לצערנו, סל התשומות שנקבע על ידי משרד התמ"ת אכן לא תמיד מאפשר גיוס כוח אדם שהיה בוודאי אופטימלי ורצוי יותר לפי המחקר".

ואיפה ההורים

אחת הדרישות המרכזיות במחאה החברתית שפרצה הקיץ היתה חינוך חינם מגיל שלושה חודשים. הטענה שמעלים ההורים היא שיש להקל עליהם בנשיאת הנטל התקציבי של הטיפול בילדים. בצד הדרישה לחינוך חינם, הם דרשו את הרחבת המסגרות הציבוריות.
הפרופ' פנינה קליין, כלת פרס ישראל לחינוך העומדת בראש מרכז בייקר ונמנית עם ועדת טרכטנברג, רוחשת אהדה למחאת ההורים, אך מביעה חשש מכך שדרישתם אינה מספיקה, מכיוון שהם אינם דורשים שינוי באיכות הטיפול בילדיהם.


גם ד"ר צילי שוחט סבורה כי מודעות ההורים לעניין לוקה בחסר. "מה שמדאיג אותי הוא שההורים לא יודעים, או יודעים ומתעלמים", היא אומרת. "אי אפשר לגרום להורה לדיסוננס. הוא לא יכול לצאת לעבודה אם הוא חושב שהוא הורה רע". בחירת המעון, לדבריה, צריכה להיות "מושכלת הרבה יותר" מכפי שהיא כיום ולכלול לפחות דרישה שהצוות החינוכי יקבל הדרכה שוטפת מאיש מקצוע שהוכשר לנושא. "אחרי הכל מדובר בילד שלך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות