שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיה סלע
מיה סלע
מיה סלע
מיה סלע

המשוררת והמתרגמת ש. שפרה (שפרה שיפמן) הלכה לעולמה ביום חמישי בשבוע שעבר והיא בת 81.

היא נולדה בשנת 1931 בבית דתי בבני ברק. באוניברסיטה למדה ספרות עברית, חינוך, שומרית ואכדית. היא כתבה שירה, תירגמה מספרויות המזרח הקדום ופירסמה ספרי ילדים. עבודת התרגום שלה הנחילה לה במשך השנים שורה של פרסים.

האנתולוגיה משירת המזרח הקדום "בימים הרחוקים ההם" (עם עובד, 1996), שעליה שקדה במשך 15 שנה עם פרופ' יעקב קליין, זיכתה את השניים בפרס טשרניחובסקי לתרגום. באנתולוגיה מופיעים מיתוסים, אפוסים ומחזורי שירה כגון "עלילות גילגמש" ושירי תמוז ואישתאר, שתורגמו מאכדית ושומרית. ב-2004 זכתה בפרס נשיא המדינה והאוניברסיטה העברית על מכלול יצירתה וב-2007 בפרס ברנר למפעל חיים. המלחין גיל שוחט הלחין את מחזור "שירי בת שבע" שלה לאורטוריה שבוצעה ב-2005 בארצות הברית. בשנת 2008 ראה אור ספרה "המלים ככישוף והכישוף שבמלים: שיחות על ספרות המזרח הקדום" (בהוצאת משרד הביטחון, האוניברסיטה המשודרת).

ש.שפרהצילום: דניאל צ'צ'יק

בצד תרגומי יצירות מהעולם העתיק ועבודתה כמורה, כתבה כל השנים שירה. היא פירסמה שישה ספרי שירה. האחרון שבהם, "משי לחשת לי", יצא לאור בשנת 2007 בהוצאת זמורה ביתן.

בראיון ל"הארץ" בשנת 2009 סיפרה על העבודה עם יונתן רטוש, שערך את ספרה הראשון, "שיר אשה", שראה אור בשנת 1962. "אפשר לראות בו את ידו הקשה של רטוש", אמרה. "הוא תמיד אמר, ‘מה שאת יכולה להגיד בשלוש מלים אל תגידי בארבע', אבל בסוף אתה מגיע למצב שאתה עומד מול דף ריק. אחר כך השתחררתי ממנו והפסקתי להראות לו שירים".

שפרה היתה נשואה למתי שמואלביץ' המנוח, שהיה איש לח"י, מוציא לאור ומנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי מנחם בגין. שמואלביץ' היה נשוי לאחרת כשנפגשו. בשעתו אמרה שפרה ל"הארץ": "זה כבר לא סוד. בשנים ההן לא הלכתי בתלם. התחתנתי אתו אחרי 12 שנות היכרות שבהן הוא היה נשוי לאשה אחרת. היינו ביחד משנת 1952, הוא היה מבוגר ממני ב-12 שנה. אלה שנים מהותיות מאוד בחייה של אשה". לשניים לא היו ילדים משותפים.

על הכתיבה לילדים אמרה: "הדבר היחיד שאני עושה מתוך נינוחות ואהבה אדירה זה מה שעשיתי לילדים, זה רגע של שקט בתוכי. זאת אתנחתה גדולה מעצמי". בין ספרי הילדים שלה - "עלילות גלגמש: סיפור הידידות בין גלגמש המלך וידידו אנכידו" ו"לילות אנזו הנשר הגדול: שלושה סיפורים ממסופוטמיה" שראו אור בהוצאת עם עובד. ספרה החדש "עלילות איננה-אישתר בשאול" יצא לאור בשבוע שעבר. בזמנו אמרה: "מה שנראה לי נפלא כל כך בסיפורים הקדומים הוא המעוף על כנפי הדמיון עד השמים, ואיזה ילד אינו חולם על מעוף כזה".

בראיון ל"הארץ" הגדירה את הביוגרפיה שלה כ"ביוגרפיה של לא": "לא גדלתי במעברה, לא גדלתי בבית של ניצולי שואה, אבא שלי לא היה חבר מפא"י, לא לבשתי חולצה של השומר הצעיר, הייתי חברה בבני עקיבא עד שנעשיתי אדם חופשי, כך קראו פעם לחילוני. מימי לא השתתפתי בהפגנות ולא השתייכתי לחבורות.

כשהכריזו על הקמת מדינת ישראל לא רקדתי ברחוב. הייתי בת 17 בערך, בביתו של החבר הראשון שלי שהיה גם מורה שלי ושמעתי מאהלר. ההמון, פניו עכשיו לכאן ועוד רגע הם יהיו במקום אחר. זה מאוד מפחיד אותי. האיש שלי היה ימני, העורך הראשון שלי היה כנעני, אז מה הפלא שאני מרגישה שאני עותמנית בכלל".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ