איך ילדים יכולים להרוס חברויות של שנים - ילדים - הארץ

איך ילדים יכולים להרוס חברויות של שנים

קשרים עם חברים טובים יכולים להיפגע לפעמים כשאנשים נהפכים להורים ומתווכחים על סוגיות כמו הנקה או אוכל אורגני

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ג'ודית וורנר, ניו יורק טיימס

אין עוד נושא שיכול להרוס חברות כמו חילוקי דעות על גידול ילדים, כפי שממחיש בהומור רב הסרט "חברים עם ילדים". אמא לשלושה מוואשינגטון, למשל, מספרת מה קרה כאשר חברה קרובה שלה נכנסה להריון, וצד חדש באופיה התגלה פתאום. "היא התפטרה מיד מהעבודה הזמנית שלה, מפני שמכונת הצילום עלולה להזיק לתינוק", מספרת האם. היא ומרואיינים אחרים בכתבה ביקשו לא לציין את שמם, מחשש שהחברות תיפגע. "היא החליפה את כל סוגי השמפו שלה, ונאלצנו פחות או יותר לטהר את הבית בכל פעם שנפגשנו".

המתיחות עוד העמיקה אחרי הלידה: "היא היתה חסידה מושבעת של תיאוריית ההיקשרות. היא לא נתנה לאף אחד לשמור על התינוק. כשהיא ובן-הזוג שלה רצו לראות סרט, הם הלכו בנפרד. כשהילד גדל, היא לא הרשתה לומר לו ‘לא' או להציב לו גבולות. זה שיגע אותנו".

חילוקי הדעות סביב גידול ילדים עלולים להיות מרים, ולא משנה מה עורר את המחלוקת או אם התגובה היתה מאופקת ומנומסת. השאלה אינה מה עדיף, שיטת חמש הדקות - שבה מניחים לתינוק לבכות זמן קצוב בעת השכבתו לישון - או הלינה המשותפת, אוכל אורגני או רגיל, או אם נכון להשתמש בפסק זמן כעונש ולהגביל את משך הצפייה בטלוויזיה. הסיבה האמיתית להתנגחויות היא האופן שבו האמונות האלה לוחצות על הכפתורים הרגשיים שלנו כהורים.

מתוך הסרט "חברים עם ילדים". אז מי הורה טוב יותר

רוזלינד וייסמן, מחברת ספר ההדרכה להורים "Queen Bees and Wannabes", מציינת שהיא אמא מתירנית יותר מרוב חברותיה. לא פעם, היא מספרת, היא שומעת מהן ביקורת בנוסח "את חוששת שהילדים שלך יכעסו עלייך, את לא מוכנה לומר להם לא". לדבריה, "נימת הקול שבה הדברים נאמרים מרמזת: ‘אני אמא טובה יותר ממך. אני מצליחה להשתלט על הילדים שלי'. כולנו מגיבות למסרים האלה במידה כזאת או אחרת".

ב-1975 הציגה הפסיכואנליטיקאית סלמה פרייברג תיאוריה המסבירה מדוע דווקא נושאים מסוימים, כגון הזנה, שינה, גמילה מחיתולים או משמעת, מעוררים תגובות אמוציונליות כל כך בקרב הורים. על פי פרייברג, מדובר במשקעים שנותרו מעברם של ההורים. התיאוריה הזאת מתאימה ככפפה ליד להורים של ימינו, שנוטים לייחס חשיבות כמעט מיתית לבחירות שלהם בשנים הראשונות לחיי ילדיהם.

הנקה או בקבוק, דגנים מלאים או קמח לבן, חיתולים רב-פעמיים או חד-פעמיים? כיום, יותר מתמיד, אמהות רבות מתייחסות להחלטות האלה בכובד ראש השמור ל"עמדות פוליטיות, מוסריות או אתיות", כותבת קלייר דדרר על חוג האמהות שהיא משתייכת אליו בספרה "Poser" מ-2011. נשים משכילות, בעלות מודעות חברתית - אחוזות חרדה עמוקה נוכח תפקידן כאמהות. דדרר מאמינה שרבות מהבחירות של בני דורה כהורים הן תוצאה של המשבר שפוקד את המשפחה האמריקאית מאז שנות ה-70.

ג'ולייט קאמינג, אמא לשניים מוורמונט, ילדה את ילדיה בבית, נשאה אותם במנשא לכל מקום, הניקה עד שהגיעו לגיל חמש, ישנה אתם בלינה משותפת ובחרה בחינוך ביתי. לדבריה, היא מודעת היטב לאופן שבו העבר משפיע על הבחירות שלה בהווה. "בן-הזוג שלי ואני גדלנו עם הורים מרוחקים", היא מספרת. "הבחירה בהורות שמבוססת על היקשרות היתה חוויה מרפאת בשבילי, והבחירה בחינוך ביתי היתה המשך ישיר של סגנון ההורות הזה".

"חברים עם ילדים" - טריילר

במקרים מסוימים, ההתנגשות בין תפישות עולם שונות עלולה להיגמר בפיצוץ. אחת המרואיינות, פרופסורית מניו יורק, זוכרת היטב את הנקודה שבה היחסים עם חבריה עלו על שרטון. הצרות התחילו כשהחברים החליט להשכיב את בנם הפעוט לישון בשש בערב. לאחר מכן הם הוציאו מהבית את כל הצעצועים מפלסטיק צבעוני. הצעד הבא היה מעבר לתזונה של גזר לבן חי, ביצי ברווז וחמאת גרעיני חמניות, בהוראת רופא נטורופת שאיבחן אצל הילד אלרגיות לסוגי אוכל רבים. "הילד היפה והשמנמן הזה, שאהב לאכול, נעשה כחוש", היא מספרת. "אני זוכרת שראיתי אותו בוכה כי ארוחת הערב שלו היתה בצל ירוק מבושל במים".

נקודת השבירה שלה היתה עוגת יום ההולדת. אביו של הילד אפה עוגת כוסמין יבשה. המחשבה על הילד האומלל, שפעם נהנה לזלול עוגות שוקולד וגלידה, גרמה לה להתפרץ: "אמרתי להם, ‘זה טירוף. זה גובל בהתעללות. אני לא יכולה לסבול את זה יותר! אני אוהבת אותו, ואני חושבת שמגיעה לו עוגת יום הולדת!'" שלא מפתיע, החברות בינה לבין ההורים לא שרדה.

לג'ואנה סמית רקוף, סופרת מניו יורק, היה קשה מאוד לשמור על יחסים קרובים עם שתיים מחברותיה. אחת מהן, היא מספרת, מאמינה בעקרון הרצף, ולעומתה השנייה דוגלת בתפישה המסורתית שלפיה צריך לתת לילד לבכות ולהכריח אותו לגמור את האוכל מהצלחת.

לשתיהן יש ילדים מאושרים ומפותחים, אומרת רקוף. הבעיה היא לא הילדים, אלא היחס שלהן אליה כאמא. "אני מרגישה אמא גרועה ביחס להורות הטוטלית שלה", אומרת רקוף על החברה שמאמינה בעקרון הרצף, שוויתרה על ההתקדמות בקריירה שלה מפני שהתקשתה למצוא מטפלת שתעמוד בדרישות הגבוהות שהיא מציבה. "יש לי רגשות אשם, אולי היא עושה הכל נכון ואני טועה לגמרי?" היא תוהה. ואילו ליד החברה השנייה רקוף מרגישה כמו אמא מזניחה שמרשה לילדיה הכל: "קשה לי להיפגש אתה, היא גורמת לי להרגיש כל כך רע".

מאנגלית: נילי אלכסנדרוביץ

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ