שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אמנות הפרפורמנס נכנסת לבית הספר

הייתם מעזים לעמוד מול הכיתה בעיניים עצומות? תלמידים המתנסים באמנות המיצג בבית ספרם לומדים בין היתר מה זה אומר לעמוד על שלהם

תמר רותם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר רותם

בוצת הילדים מבית הספר זלמן ארן בירושלים מפנה כאיש אחד עיניים עגולות ותמהות לדניאל יהל. זו שעת בוקר ביום שישי. סוף השבוע נראה באופק, ונדרשת מהתלמידים סבלנות רבה במיוחד, מידה של סקרנות או שתיהן, כדי להתעמק ברעיונות המורכבים שמנחה השיעור מנסה להעביר.

כפי שמתברר לא פעם כשמדובר בילדים ואמנות, נראה שהילדים הללו, רובם תלמידי כיתה ד', מגיבים טוב לרעיונות אמנותיים מוזרים; ובכלל זה, לאימון המיצג (פרפורמנס) - מאמנויות הבמה האמורפיות יותר, אך גם המאתגרות (כשהן במיטבן לפחות). אבל כשיהל, אמן פרפורמנס, מספר להם על הסרט "Sleep" ("שינה") שיצר האמן אנדי וורהול ב-1963, שבו תיעד את חברו, המשורר ג'ון ג'ורנו, ישן את שנת הלילה שלו - דומה שהפתיחות שלהם עומדת במבחן. ילד אחד מסנן בשקט "איזה דביל", קולע בבלי דעת לתגובות הקהל כשהוקרן הסרט לראשונה. אז דרשו רבים את כספם בחזרה כשהבינו שלפניהם תמונה סטטית של אדם ישן.

אימון הפרפורמנס בכיתה מתנהל כל העת תוך כדי שיחה והדגמה של עבודות הקשורות במדיום הזה. כל ילד מתייצב בתורו מול הקבוצה ובידו דף נייר שעליו רשומה הכרזה סתומה כלשהי. "אני זזה" רשמה למשל דבש חורי על הנייר שלה, שאותו היא מחזיקה ברצינות בשתי הידיים. הילדים מנסים להבין את משמעות האמירה הזאת. כמוה, גם הם רציניים, ממוקדים.

ילדים מבית הספר זלמן ארן בירושלים במיצג ספונטני. תגובות סוערותצילום: מיכל פתאל

יהל שואל אותה: "האם היית מסכימה לעמוד מול הכיתה בעיניים עצומות?"; "אני חוששת ממצב שמישהו היה דוחף אותי", היא עונה לאחר היסוס. "יש אנשים שהיו מנצלים את זה שאתה עוצם עיניים". "איזה מסר מעבירים בכך שעוצמים עיניים מול קהל?" יהל לא מוותר. הוא רומז לכך שזאת שאלה של אמון ותוהה בקול עד כמה רחוק הם מוכנים ללכת. אבל הילדים עסוקים בשאלת המוגנות שלהם, חוששים, במידה רבה של צדק, שילדים אחרים יציקו להם.

יהל, בתגובה, פונה לתאר סוגי התערבויות שיצרו אמנים במרחבים ציבוריים. הוא תולה על הלוח, למשל, תצלום שחור-לבן של בחורה שעומדת ועליה רשום "צבע טרי". לא בטוח שבגילם הצעיר הילדים מסוגלים להבין את העמדה הפמיניסטית של האמנית, אבל נראה שהם מתחילים להבחין שיש קשר בין מה שהם עושים כאן, באמצעים הדלים שברשותם בכיתה, ובין מופעי פרפורמנס בעולם האמנות.

"אם אתם רוצים להיות אמני פרפורמנס טובים, אתם צריכים לעמוד על שלכם", אומר יהל לילדים. "כל אמני הפרפורמנס הם אנשים שעשו דברים משוגעים וכולם קיבלו תגובות כמו ‘נפלתם על הראש?' אם הם לא היו מאמינים במה שהם עושים, הם לא היו אמני פרפורמנס. גם אתם צריכים להתחיל להאמין. אתם פשוט עומדים ונותנים לעולם להסתכל עליכם ובעצם אומרים שקט, תנו ריכוז".

"לעמוד על שלי" היא אחת הנקודות החשובות באמנות הפרפורמנס, הוא מסביר מאוחר יותר, אחרי שהשיעור מסתיים ואנחנו יושבים בחצר בית הספר, מנמיכים את הקול כדי לא להפריע לשיעור המתנהל מעבר לקיר. "זה בעצם להגיד מה שיש לך לומר, בלי לפחד. לכן האמנות הזאת היא חתרנית. היא כלי ביקורתי, ומה שיפה בה הוא שכדי להביע את הרעיונות שלך אתה בכלל לא צריך לדעת לשחק. אתה ממש לא צריך לדעת תיאטרון".

בסיום השיעור, כמה דקות לפני ההפסקה, נערכים הילדים למופע ספונטני. הם יורדים מהכיתה שבה התקיים השיעור לרחבת הכניסה לבית הספר. הם נעמדים בשורה אלכסונית וכל ילד מדביק על המצח, בין העיניים, מדבקה עגולה וצבעונית. יהל מדריך אותם לעמוד ללא תנועה, גם אם יפריעו להם. הוא מבטיח שיבוא לעזרתם אם מישהו יציק או ינסה לגעת בהם.

כמה דקות אחרי הצלצול, הם המוקד של תשומת הלב של כל הילדים השועטים החוצה, לחצר. קשה לתאר עד כמה בולטת העמידה הזאת של הילדים ועד כמה התגובות אליה סוערות. כמה ילדים מצטרפים לשורה ונעמדים אף הם. אחרים מגחכים במבוכה. ילד מתקרב לאחת המציגות ומנסה להצחיקה. אחרי כמה דקות, כשיהל נותן את האות, הילדים זזים ממקומם וההתקהלות מתפוגגת.

קשר בלתי נראה

יהל, בן 31, אב לשני פעוטות, תירגם את מדיום הפרפורמנס - שאינו נהיר לכל אחד ובו-בזמן יש בו כוח משיכה רב - לילדים. השנה הוא מנחה, במסגרת תוכנית קרב למעורבות בחינוך, כמה קבוצות תלמידים מבתי ספר שונים. חוץ מזו שבירושלים, שתיים מהן בבת ים ושתיים אחרות ברמלה ורחובות.

"אמנות הפרפורמנס מתאימה לבית הספר", הוא אומר. "אפשר לשתף ילדים חסרי כישרון דרמטי. יכול להיות שהם לא ייבחרו לתפקיד הבלרינה במסיבת סוף שנה, אבל בפרפורמנס הם יכולים להיות הבולטים ביותר".

יהל משלב את הילדים שהוא מדריך במופעים של ממש. כך, למשל, לפני כשבועיים השתתפו ילדי הקבוצה בירושלים במופע הפתיחה של כנס פרפורמנס שיזם בית הספר החזותי בעיר. תפקידם היה לעשות סקר עמדות על פרפורמנס. הם הסתובבו בקהל ופנו אל אנשים בשאלות.

אירוע נוסף שהנחה יהל הוא חידון הפרפורמנס לילדים שהתקיים השבוע במוזיאון MOBY בבת ים. התחרות הפומפוזית במתכוון - כפי שניכר בכותרתה, "חידון הפרפורמנס הראשון בעולם" - היתה בעצם תיאטרון אבסורד שהגחיך תחרויות ריאליטי. הוזמנו אליה תלמידי בתי הספר יד מרדכי וראשונים בעיר ובני משפחותיהם. ה"שופטים" היו מנהל המוזיאון האמן יהושע סימון, סגנו מאיר טאטי ונעם אדרי - שניהם אמני פרפורמנס. הילדים נשאלו שאלות הנוגעות ליצירות פרפורמנס שעליהן למדו במשך השנה. היצירות הוקרנו על מסך גדול וכך יכלו גם ההורים להשתתף ולסייע.

צילום: דניאל צ'צ'יק

"זה לא היה באמת חידון", אומר יהל, "אלא הזדמנות נוספת להרהר ולחשוב שוב על העבודה והקשר שלה לחיים של הילדים". כך, למשל, הוקרנה עבודה של האמן הטייוואני טשינג השיה, "One Year Performance": במשך שנה נקשר האמן לאשתו בחבל לא ארוך והם שהו כך באותו חדר כל העת. הילדים נשאלו כיצד הם שומרים על קשר עם אמא שלהם. באמצעות חבל ארוך? באמצעות מחשב? או "יש בינינו קשר בלתי נראה", כפי שענה אחד הילדים.

עבודה נוספת שהוקרנה היתה ישראלית, "הליכה אטית" של אוהד פישוף. בסוף אירועי המחאה החברתית בקיץ האחרון הלך פישוף במשך 10 שעות בקטע קטן בשדרות רוטשילד והזמין אנשים להצטרף אליו. הילדים נשאלו איזה מסר האמן רצה להעביר. "שסבלנות משתלמת?" אמר אחד מהם. "שדברים קורים לאט?" שיער אחר.

בשלב שני בחידון, "פעולה עם חפץ", המטלה היתה שחזור עבודה של האמנית מרינה אברמוביץ משנות ה-70. בעבודה זאת הציבה האמנית במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק שולחן ועליו 80 חפצים ובהם לחם, יין, סלוטייפ ועוד. במשך עשרה חודשים ישבה יום יום במוזיאון וביקשה מהקהל להפוך אותה לעבודת אמנות על ידי שימוש בחפצים על השולחן. הילדים שיחזרו את העבודה יחד עם נעם אדרי.

בשלב "השאלה מחו"ל" נשאלו הילדים, בשיחת סקייפ עם אמנית הפרפורמנס תמר אטון הפועלת בחו"ל, עם איזה אמן (מכל תחום שהוא) הם היו רוצים לשתף פעולה בעבודת פרפורמנס שלהם. הילדים ענו תשובות מגוונות. בין השאר הם רצו ששיתוף הפעולה יהיה עם אמא, או עם שחקן הכדורגל ליונל מסי.

לקראת סוף החידון נשאלו הילדים איזה פרפורמנס היו עושים כדי להציל את העולם. רוב התשובות עסקו בשלום ובפעולות ירוקות. לבסוף חולקו שלושה פרסים: טלפון סלולרי, מצלמה וספר על אמנות פרפורמנס של האמן הדס עפרת. ברוח השטות ששרתה באולם החליטו השופטים לשבור את המצלמה והטלפון לחתיכות ולחלק לילדים. גם הספר נקרע וחלקיו חולקו למשתתפים. "המסר היה חברתי", הסביר יהל. "זה נעשה כדי שאף אחד לא ייצא מאוכזב. כולם ניצחו בעצם".

לדברי טאטי, מבחינת המוזיאון המטרה מאחורי האירוע היתה "לפתוח את המוזיאון לקהלים חדשים ולשיתופי פעולה חדשים. ההורים הללו לא בהכרח ביקרו פעם במוזיאון. אנחנו לומדים לתווך אמנות בצורה אחרת".

הנעה לפעולה

יהל מסביר ש"פרפורמנס היא תפישה הוליסטית ואפילו פילוסופית על החיים. בבסיסה האמירה שכל העולם הוא פרפורמנס: השיחה שלנו, משחק מחשב. אפילו העץ בחצר. החיים כאמנות. פרפורמנס הוא כלי להעברת מסר ולכן אפשר לקחת כל דבר ולתת לו ביטוי וכך לתת תוקף לדברים שלי. זאת אמנות התנועה. אמנות פעולה שיש בה מטרה אזרחית ממש, להניע לפעולה. היא לא נפרדת, כמו ציור או פסל, לא עומדת בפני עצמה, אלא כלי שמתחבר לעולם ונהיה רלוונטי לחיים של הילדים".

יהל, שהיה שחקן כדורסל מקצועי לפני שהחליט לעסוק באמנות הזאת, מוסיף כי דרכה לומדים "לזהות דברים, להיות בעל רגישות לעולם. המטרה שלי היא לקחת ילד שרגיל לשבת ליד מחשב ולומר לו תרגיש את העולם, את החיים. להעניק להם חוויה דרך הגוף שתשמר את התחושה. בזרמים הכי מתקדמים בחינוך מדברים על חשיבות החוויה. החוויה היא צריבת הניסיון, הזיכרון. אלה דברים שאי אפשר לקלוט מהלוח. פרפורמנס היא אמנות לא מילולית. היא חסרת טקסט. היא חסרת חומר. הגוף הוא החומר. אמנות זאת יכולה לקרות בכמה זמנים, ביום, בלילה, בכיתה. והיא מפתחת מחשבה יצירתית מאוד".

בשנה שעברה הוא הכין עם תלמידיו בבית הספר יד מרדכי בבת ים אירוע פרפורמנס שכונה "תערוכת שינה". באירוע, בעקבות העבודה "שינה" של וורהול ועבודות של אמנים אחרים שישנו בחללים ציבוריים, הילדים ישנו בכיתה והזמינו את ילדי בית הספר לסיורים מודרכים כדי לצפות בהם ישנים. "המשתתפים הבינו שזה לא פשוט לישון בכיתה. אתה צריך ללמד את הגוף להירגע, לעבור טרנספורמציה", אומר יהל.

מצד הצופים התקבלו הערות מגוונות. אחד הילדים בכיתה א' העיר, "זה כמו ב'אח הגדול'". מבחינת יהל, זה היה סימן לכך שהמסר נקלט.

***"נעורים הם דבר נפלא. איזה פשע שהוא מבוזבז על ילדים" (ג'ורג' ברנרד שו)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ