כדורגל הנערות פורח, רק אצל האנגלו-סקסים - ילדים - הארץ

כדורגל הנערות פורח, רק אצל האנגלו-סקסים

למה רבות מהילדות והנערות שמשחקות כדורגל בישראל הן ממוצא אנגלו-סקסי, מדוע חלק מהן ממהרות לפשוט את הטרנינג של הכדורגל כדי שלא יראו שהן משחקות, ומה אפשר לעשות כדי להפריך את הסטריאוטיפים ולקדם את התחום

יואב בורוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יואב בורוביץ

קרן גור, בת 13 וחצי, כוכבת קבוצת הבנות של הפועל רעננה בכדורגל, מצטערת מאוד שהעונה מסתיימת. "זכינו השנה באליפות והיה כל כך כיף", היא נאנחת. "חבל מאוד שפתאום זה נגמר ושעכשיו יש קיץ בלי כדורגל".

גור, שזומנה לאחרונה ל"סגל הזהב של אתנה" - שהוא מעין נבחרת ישראל לילדות עד גיל 14 - משחקת כדורגל מכיתה א', כשעוד למדה וחיה בארצות הברית. "התחלתי לשחק כי אחותי הגדולה ממני בשלוש שנים שיחקה", היא מסבירה. עד היום אחותה, ליה גור, משחקת אתה.

האחיות גור אינן נראות כמו שחקני כדורגל טיפוסיים. שתיהן גבוהות, רזות, בעלות מראה מעודן. אבל שתיהן משוגעות על הכדורגל העגול והדשא הירוק. "באמריקה הרבה מאוד בנות משחקות כדורגל", מסבירה קרן, "שם אין כזו מחשבה שלשחק כדורגל זה לא נשי. כשהגענו לארץ לפני חמש שנים אפילו לא היתה כאן באזור קבוצה של בנות ומבחינתי זה היה אחד הדברים הכי קשים בקליטה שלי בארץ".

האם דורותי גור, מדריכת יוגה שנשואה לישראלי, החליטה לקדם את פרויקט כדורגל בנות. "פעם היתה ברעננה קבוצה קטנה של כדורגל בנות", היא אומרת, "אבל במשך שנים הקבוצה הזאת לא היתה פעילה. כשהגענו לארץ ולשתי הבנות לא היה איפה לשחק כדורגל, היה לי ברור שצריך לעשות משהו. התחלתי ליזום ולעשות טלפונים, הקמתי פורום באינטרנט, הכל כדי לנסות להקים קבוצה. באמריקה בכל חור יש קבוצת כדורגל בנות. כמעט כל ילדה משחקת. לא ייתכן שבמדינה כזו עם מזג האוויר הזה לא תהיה לילדה אפשרות לשחק כדורגל".

כיום דורותי גור היא מנהלת מחלקת הנוער של הפועל רעננה, שבה שלוש קבוצות ¬ קטנטנות (גילאי 9 11), בנות (11 14) ונערות (15 18) ¬ שביחד מונות 45 בנות נוער. תמיר חבויניק, מאמן קבוצת הנערות, סבור כי "יצרו כאן דבר נפלא יש מאין. אבל אם תבדוק תראה שבערך 80% או 90% מהבנות כאן הן ממשפחות אנגלו-סקסיות ¬ ארצות הברית, בריטניה או דרום אפריקה. במדינות הללו יש מודעות גדולה לספורט נשים בכלל ולכדורגל נשים בפרט. ברעננה יש ציבור אנגלו-סקסי די גדול ולכן זה תופס כאן. אבל האתגר הוא שגם בנות ממשפחות צבריות לא יראו בכדורגל דבר מוזר. הרי הדבר הזה כבר תופס בכל העולם".

יעל וטורי, שוערת קבוצת הנערות בת 17, היא דווקא בת למשפחה ישראלית ותיקה ומשחקת מאז כיתה ד'. "תמיד אהבתי כדורגל", היא אומרת בין ההפגזות על שערה באימון המסכם של העונה. "אנחנו (קבוצת הנערות), בניגוד לבנות, לא זכינו העונה באליפות, אבל בכל מקרה אני מסיימת את העונה בתחושה של אכזבה שכל זה נגמר. מבחינתי זה לא לעניין לא לשחק כדורגל כל הקיץ".

וטורי מספרת שהיא "מעריצה את ניר דוידוביץ' (שוער מכבי חיפה, י"ב), אבל בעולם אני עוקבת בעיקר אחרי שחקני שדה. לא כל הבנות כאן רואות הרבה כדורגל בטלוויזיה, אבל כולן מאוד אוהבות את המשחק. צריך לאהוב את המשחק כדי להיות חלק מזה. זה לא פשוט".

המאמן חבויניק מגלה כי "בנות רבות כאן נוהגות לפשוט את הטרנינג של הכדורגל לאחר שאנחנו יורדים מהאוטובוס בחזרה ממשחקי החוץ. הן חוששות שילדים אחרים שמכירים אותן יידעו שהן משחקות כדורגל". וטורי מסבירה: "הסביבה עדיין לא מקבלת יפה את העניין שאנחנו משחקות כדורגל. אני כבר שנים שומעת כל מיני תמיהות וביקורת מכל מיני אנשים, ביניהם גם חברות וחברים קרובים. אנשים לא מבינים מדוע אנחנו מתעסקות בספורט גברי".

האם באמת כדורגל הוא ספורט גברי? "יש בזה משהו", משיבה וטורי, "כמו שריקוד נתפש כספורט נשי. בכדורגל יש פיסיות ואגרסיביות וזה בעיקר משחק שבנים מאוד אוהבים. לכן רואים בזה משהו גברי, אבל היום ברור שהמצב השתנה".

קרן גור מספרת כי "בארצות הברית כדורגלניות לא פחות מפורסמות מכדורגלנים. אולי אפילו יותר. אני גדלתי כמעריצה של מיה האם (כוכבת נבחרת ארצות הברית בעבר, י"ב) וגם הרבה מאוד בנים שהכרתי העריצו אותה".

בישראל יש כדורגלנית ששמה סילבי ז'אן, חלוצת הנבחרת בשני העשורים האחרונים שכבשה יותר מ 1,000 שערים במשך הקריירה שלה ¬ ובכל זאת אם היא תלך ברחוב אין כמעט איש או אשה שיכירו אותה. "לכן אנחנו לא עושות את זה בשביל הפרסום", מסבירה וטורי, "אנחנו פשוט אוהבות מאוד את המשחק".

דורותי גור, שלצד היותה מדריכת יוגה גם התחרתה בקראטה בצעירותה, סבורה כי "קשה לחשוב על משחק יותר נפלא לילדים, וכמובן גם לבנות, מכדורגל. זה ספורט לא אלים. זה ספורט קבוצתי. כל הזמן מתמסרים. רצים. הפעולות בו כיפיות. לכן בעיני זה ממש חבל שהספורט הזה לא נגיש להרבה יותר בנות ישראליות".

בעונה האחרונה פעלו רק 13 קבוצות כדורגל נשים לבוגרות בישראל ¬ שמונה בליגה הראשונה וחמש בשנייה. שחקנית כוכבות משתכרות כ 3,000 4,000 שקלים בחודש, הן רואות בזה "בעיקר תחביב וסוג של עבודה שנייה". נבחרת ישראל עדיין לא רשמה שום ניצחון משמעותי בזירה הבינלאומית.

אחת הקבוצות בליגת-העל לנשים היא "בנות סכנין", ששתיים מחברותיה נמנות עם הנבחרת הלאומית. אלופת ישראל היא אס"א תל אביב ויריבתה המושבעת היא מכבי חולון. עמרית ינילוב-עדן, מנהלת יחידת אתנה לקידום ספורט נשים במשרד הספורט, טוענת כי "אם כל מועדון כדורגל היה צריך להיות מחויב להקים קבוצות לילדות ונערות, כמו שקורה היום במרבית מדינות אירופה, אז המצב כאן היה שונה לחלוטין. כבר יש פסיקות בג"ץ בנוגע להשוואות משאבים בין ספורט גברים לנשים, אך לצערי הן עדיין רחוקות מאוד מיישום בשטח".

ינילוב-עדן מוסיפה כי "הבעיה היא לא רק בכדורגל אלא כמעט בכל ענפי הספורט. ראשית, קיימת בארץ תרבות ספורט ירודה מאוד. מספר הספורטאים הפעילים הרשומים הוא 67 אלף בני אדם בלבד. זה פחות מאחוז מהאוכלוסייה; במדינות אחרות השיעור הוא 20% לפחות. מבין כל הספורטאים הפעילים רק 13% 14% הן נשים; בגרמניה למשל לפחות 40% הן נשים. ועם זאת, בחמש השנים האחרונות יש גידול של 70% בקרב הספורטאיות הפעילות. אז יש שינוי בגישה, אבל המטרה שלנו היא להעצים אותו הרבה יותר".

אתנה מתוקצבת בעשרה מיליון שקלים לשנה בשמונה השנים הבאות, אך ספק אם הסכום הזה מספיק כדי ליצור קמפיין שיסיר את החסמים התרבותיים שעדיין מונעים מנשים רבות כל כך, ובעיקר צעירות, לעסוק בספורט. "פעמים רבות מקורה של הבלימה דווקא בנשים ¬ אמהות או ילדות החושבות שהעיסוק בספורט יהפוך את הגוף שלהן ללא נשי", אומרת ינילוב-עדן. "יש גם מעט מודלים לחיקוי של ספורטאיות נשים בעבור ילדות. התקשורת פחות מתעסקת בספורט הנשי. אבל מה שחסר בעיקר הוא חידוד של כל הערכים הגלומים בספורט והתרומה שלו. מעבר להנאה, זה חינוך, עבודה קבוצתית, תקשורת, שיפור ביטחון עצמי ומנהיגות, ועוד הרבה מאוד דברים שהספורט יכול להעניק לכל מי שנוטל בו חלק. ולא רק לנשים".

כשמבקרים במגרש האימונים ברעננה וצופים ב 45 בנות בכל הגילים משחקות כדורגל בהנאה ואכפתיות כאלה, מבינים שאולי בכל זאת האתגר אינו כל כך מסובך. "הרי מה זה כדורגל", שואלת קרן גור ומשיבה, "זה כיף אחד גדול. לכן מבחינתי אין בכלל שאלה אם אני ממשיכה בזה או לא. ולכן אני גם לא מבינה למה כל כך מעט ילדות בישראל עוסקות בזה. אצלי בשכבה בכיתה ח' יש רק עוד ילדה אחת, אבל כשאני מסתכלת על השכבות הצעירות יותר אני כבר רואה יותר ילדות. זה יפה ומשמח".

מה שקצת פחות משמח הוא שכעת מתחילה פגרת הקיץ וכמעט שלא יהיו משחקים ואימונים. אבל גור לא מתכוונת לוותר על הכדורגל, "גם אם זה אומר שאני אצטרך להתאמן ולשחק לבד".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ