שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נגה שביט-רז
נגה שביט-רז

האושר נוחת עלייך לעתים באופן בלתי צפוי. אחרי מאמצי שכנוע כושלים שהפעלתי על בתי הקטנה בשנים האחרונות לוותר על זוועתון הפסטיגל השנתי, הייתי בטוחה שגם השנה עלי לשאת בעונש. להפתעתי, הפעם, בפרץ טוב לב לקראת חנוכה ­ ואחרי הצצה קטנה בקדימון הטלוויזיוני ­ הסכימה המקסימה לוותר על התענוג המפוקפק, בתמורה לכמה פיצויים שונים ומשונים. נכנעתי לכל דרישותיה, לפני שתתחרט ברגע האחרון.

חג החנוכה, מלא האור והתקווה, נהפך בשנים האחרונות למחוז החשוך של מופעי הילדים המסחריים הגרנדיוזיים, הריקים מתוכן ומלאים בשואו מזויף. תמהיל של מעט שחקנים והרבה סלבריטאים, שילוב של דוגמנית להורים עם כוכבן ילדים סוג ז' והרבה הרבה אפקטים מספק, ברוב המקרים, את הנוסחה המנצחת. "הפסטיגל השנה מאוד מושקע", שמעתי אומרים בסביבותי. מושקע? כן, הרבה כסף נשפך על גיוס הסלב התורן, על לוליינים מעופפים ועל פעלולי וידיאו וקול. השקעה במהות או בחוויה תרבותית כלשהי ­ ממש לא באג'נדה.

אבל יש גם חלופות למופעים המסחריים. התיאטראות הרפרטואריים לילדים, למשל, העלו בחנוכה את מיטב ההצגות שהציגו במשך השנה. רוב ההצגות אמנם אינן חדשות, אך יש אפשרות להשלים פערים למי שלא הספיק.

טעמו של המסטיק נשמר

"זרעים של מסטיק"צילום: דניאל קמינסקי

כך, למשל, "זרעים של מסטיק" בהפקת תיאטרון בית ליסין. ההורים שבאו עם ילדיהם להצגה הסתמכו, מן הסתם, על הזיכרונות הנוסטלגיים משיריה מלאי התמימות של לאה נאור בליווי הלחנים הנפלאים של נחום היימן.

סיפורה של חבורת הילדים שהקימה לה ארץ ממתקים דמיונית שבה בעבר את לבות הילדים, והעיבוד החדש שכתבו דניאל אפרת ועידן עמית מצליח לשמר את רוח המקור תוך התאמה למציאות של ימינו. הסביבה הקיבוצית של סיפור המקור הומרה בחבורה עירונית, הסמארטפונים נכנסו לעלילה וגם סבתא מודרנית שולבה בהצגה.

העיבוד המוסיקלי של אפי שושני ניסה אף הוא להפיח בהצגה רוח עכשווית, לעתים תוך עיבודים ג'זיים, אך דאג שלא יאבד החן ההיימני המוכר. בימוי מהודק של שוקי וגנר ומשחק מלא חיים של שחקני התיאטרון ­ שבלטו בהם הדס מורנו, ענבר גל וניב פטל ­ הצליחו לשמר למען ההורים את חוויית התרבות מילדותם ובה בעת לקלוע לטעמו של קהל הילדים כיום. שובה של הסבתא בסיומה של ההצגה, כשהיא מזכירה לילדים שגם היא היתה ילדה פעם וגם היא חוותה אותן סערות ילדות שעוברות עליהם, היה רגע סמלי ומרגש לילדים ולהורים כאחד.

"זרעים של מסטיק". מחזה: דניאל אפרת ועידן עמית. בימוי: שוקי וגנר. עיבודים וניהול מוסיקלי: אפי שושני. תפאורה: מאיה פלג. תיאטרון בית ליסין (בשיתוף פעולה של המועצה האזורית עמק המעיינות), 11.12

נרניה סוחפת

"סיפורי נרניה - האריה, המכשפה וארון הבגדים"צילום: דניאל קמינסקי

שבוע החנוכה זימן גם הזדמנות לתיאטרון הספריה של בית צבי להעלות הפקות לילדים. ההצגה "סיפורי נרניה ­ האריה, המכשפה וארון הבגדים", שהוצגה בבכורה כבר ב‑1997 ומאז מועלית כל כמה שנים, זכתה להפקה מחודשת של התיאטרון, עם בוגרי בית הספר למשחק. במשך כמעט שעתיים ­ פרק זמן לא אופייני להצגות ילדים ­ הצליחה ההצגה לרתק את קהל הילדים.

הפנטסיה שכתב ק"ס לואיס על ארבעת הילדים הבריטים שעוברים דרך ארון בגדים לארץ הדמיונית נרניה, שבה השליטה המכשפה הלבנה חורף נצחי, מוצגת על הבמה במלוא הצבעוניות והקסם, בשילוב קטעי מחול ומוסיקה קלאסית. בימויו של אבישי בן גל, על פי הבימוי המקורי של רפי ניב, לא מותיר את הקהל אדיש לרגע אחד והוא נסחף אחרי העלילה. השחקנית דניאל שרי גרטמן, שמגלמת את הילדה הקטנה לוסי, גיבורת הסיפור, מובילה את ההצגה בכישרון רב, ובולטים גם איתן גרינשטיין בתפקיד אסלן, האריה מלך נרניה האמיתי, ודייוויד לוינסקי בתפקיד כפול של הפרופסור הבריטי ושל שד היער, מר טומנוס. ראויות לציון גם התפאורה והתלבושות שעיצבה טליה אוטולנגי, שמפיחות חיים בעולם הפנטסיה של נרניה. ההצגה ייחודית ואיכותית, וטוב שחוזרים להעלותה.

"סיפורי נרניה". מחזה: גלן רובינס, נוסח עברי: יולי הרגיל. בימוי: אבישי בן גל לפי רפי ניב. מוסיקה: פרנקל אילפמן. תפאורה: טליה אוטולנגי. תיאטרון הספריה, 8.12

הנסיך לא ממריא

"הנסיך הקטן"צילום: יוסי צבקר

בנוסף לכך העלו תלמידי השנה השלישית של בית צבי בהצגת בכורה את "הנסיך הקטן", בעיבודו של אורי אוריין. אין ספק כי ההשוואה ל"סיפורי נרניה" לא עושה חסד עם ההצגה. אמנם אופי הסיפורים שונה ומלכתחילה קשה הרבה יותר לעבד לתיאטרון את סיפורו של סנט אקזופרי, מלא הרבדים והמשמעויות, אולם משהו מקסמו של הסיפור אבד בדרך. המעבר הדוגמטי בין הדמויות השונות שפוגש הנסיך הקטן, צוות השחקנים המצומצם, התפאורה הקבועה ­ כל אלו פגעו במידה מסוימת בזרימת העלילה והקשו להיסחף אחריה.

צוות השחקנים עשה את המיטב עם העיבוד הבימתי, ובלט במיוחד גלעד סמק, בגילום הומוריסטי של תפקידי המנהל, הרברבן, מדליק הפנסים והנחש. התחושה הכללית בסיומה של ההצגה היתה סתמית למדי, וחבל שכך.

"הנסיך הקטן". מחזה: אורי אוריין. בימוי ועריכה מוסיקלית: עידו רוזנברג. תפאורה: מאיה פלג. בית צבי, 8.12

חתול צעקני במגפיים

"החתול במגפיים"

גם במרכזי תרבות עירוניים שונים הועלו בחנוכה הצגות ילדים, ברמה משתנה. כך, למשל, הוצג במרכז הבמה בגני תקוה עיבוד חדש של "החתול במגפיים", על פי אגדת העם האירופית הידועה, בהפקה משותפת של תיאטרון ז'וליק עם התיאטרון העירוני הרצליה.

ההצגה, המיועדת מעצם טבעו של הסיפור לגילאים הצעירים, ניסתה להביא את רוח השטות והרמייה העליזה של הסיפור, אך עשתה זאת באורח מוגזם וצעקני. זה התחיל בעיבוד לא ברור של הסיפור למחזה על ידי עדי לויתן, עיבוד אשר התאפיין בדגשים תמוהים, כגון רצונה של בת המלך להינשא בכל מחיר ("כבר הרבה שנים שאני רוצה למצוא לי חתן"); כמו כן נבחר סוף מוסרי יותר לסיפור, כשבן הטוחן מתוודה לפני בת המלך שרימה אותה.

שילובם של פזמונים חסרי טעם וקשר ומשחק רעשני במיוחד תרמו אף הם לתחושת ההחמצה. מי שחיפש מפלט מהרעש של הפסטיבלים השונים, לא מצא זאת כאן.

"החתול במגפיים". מחזה: עדי לויתן. בימוי: יניב גוטוירט, לחנים ועיבודים: דרור עמית. תפאורה: נאוה שטר. מרכז הבמה, גני תקוה, 9.12

ועוץ לי גוץ לי לנצח

כאנטיתזה לפסטיגלים למיניהם, ממשיך תיאטרון הקאמרי להציג את "עוץ לי גוץ לי" המופלאה, בחנוכה ובחגים אחרים. המחזה שכתב אברהם שלונסקי, בהתבסס על אגדת עם גרמנית, עם לחנים מאת דובי זלצר, עלה בקאמרי כבר בשנת 1965, בבימויו של יוסי יזרעאלי. השפה העשירה של שלונסקי, עם משחקי הלשון השונים, המשחק המשובח וההקפדה על הפרטים, כל אלו מספקים חוויה תיאטרלית מכבדת ומהנה.

הגרסה האחרונה של המחזה עלתה בקאמרי לפני 10 שנים, בבימויו של רוני פינקוביץ', עם רמי ברוך הנפלא בתפקיד המשרת ויוסי טולדו בתפקיד וירטואוזי של עוץ לי גוץ לי, ומאז היא מועלית כאמור בחגים וזוכה להצלחה רבה. דורות הילדים שחוו את ההצגה. מוכיחים כי איכות תרבותית אמיתית נשמרת לאורך זמן, פשוט צריך לאפשר לה לנצח.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ