עלילות בראוני בעיר הגדולה

דפנה ארד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דפנה ארד

אספני "טדי בר", בובות בדמות דוב על שמו של הנשיא האמריקאי תאודור רוזוולט, נוהגים לשמור על הדובונים שלהם באריזותיהם המקוריות, בוויטרינות גבוהות, להרחיק אותם מילדים מלוכלכי ידיים, לסרק את הפרווה כדי שתבריק ולתחזק את הכפתורים שמסמלים את עיניהם. דובי כזה, שמור היטב, בא בימים, ממהדורה מוגבלת, עשוי להימכר ביום סגריר במאות דולרים. אבל מהלך חייהם של מרבית הדובונים הרבה פחות סטרילי.

30 תצלומים של דובונים שימיהם הטובים מאחוריהם הוצגו בתערוכה "Much Loved" של הצלם האירי מארק ניקסון. מצג מכמיר לב שמעמת את הצופים עם תוצאותיה של האהבה המוגזמת של ילדון לדובונו ­ ומעורר כמה שאלות: האם גם אתם התחלתם את חייכם כבעלים מכים, כשהתעללתם בדובי שלכם? גררתם אותו אחריכם לכל מקום, מעכתם אותו בשנתכם? המטרתם עליו קצת יותר מדי דמעות ופירורי עוגיות? לא חבשתם אותו כשהמילוי שלו החל לזרום החוצה והוא איבד צורה? זנחתם אותו כשהוא הפסיק להיות צמרירי ואהוב? או כשלמיטתכם נכנסו גורמים זרים ורבי  חשיבות?

ניקסון, לשעבר חבר להקת הפאנק האירית "Strike", החליף את הגיטרה במצלמה לפני שמונה שנים ומאז מצלם צילומי אופנה, נוף ופורטרטים, מציג בתערוכות וזוכה בפרסים. הוא יזם את פרוייקט הדובים המרופטים בעקבות מפגש עם דובי פוטוגני במיוחד וגילה שרבים מהאנשים סביבו מעולם לא זנחו את הדובונים שלהם.

ואמנם, בתחילת השנה התפרסמו תוצאות סקר של רשת המלונות Travelodge, שנעשה בקרב 6,000 בריטים: 35% מהמבוגרים בבריטניה הולכים לישון עם דובי. ברשת המלונות לא הופתעו מהנתון, משום שהם מצאו במשך השנים יותר מ‑75 אלף דובונים שנשכחו ב‑452 המלונות שלהם באנגליה. על פי מצב הדובונים, הם חשדו שלא מדובר רק בצעצועי ילדים.

אחד הדובים המפורסמים ביותר בתערוכה הוא "טדי" של מיסטר בין. הדמות האינפנטילית הבריטית שמגלם רואן אטקינסון ראתה בטדי את חברה הטוב ביותר. הוא חגג לו ימי הולדת, לקח אותו אתו לחופשות, כיסה אותו כל לילה במפית בד וקרא לו סיפור; אבל למרות האכפתיות הרבה, בכל פעם הדובי חטף: בפרק אחד בין סגר על צווארו את המגירה שבה ישן, באחרים נעזר בפרוותו כשצבע את הקירות בדירתו או ניגב בו כלים כשלא מצא מגבת.

בראוני, הדובי של ג'ני סלטריצילום: מארק ניקסון

הדובי שעבר התעללות ממושכת אל מול המצלמות החל את דרכו עם ראש קטן ועיניים משונות. בהמשך ראשו גדל ועיני הכפתורים הלבנות שלו התייצבו במקומן. גפיים שנפלו או הושחתו במשך הצילומים סודרו ונתפרו היטב ­ והוא הגיע לתערוכה במצב לא רע בכלל.

עם המוצגים המבוגרים בתערוכה נמנה דובון בן 77, שסבתו של מארק ניקסון נתנה לאביו בשנת 1935, כשהיה בן שנה. היא תפרה לו מחלצות אופנתיות לאותן השנים והוא היה חברו הטוב ביותר. אך כשמלאו לו שבע שנים הוא נפרד ממנו והעניק את הדובי לאחותו הקטנה שזה עתה נולדה, נולה. הילדה גדלה להיות ההיסטוריונית המשפחתית, זאת ששומרת כל מיני מסמכים, תמונות וחפצים שעוברים בין אחים ובני דודים. לפני כמה שנים היא העניקה את הדוב הקשיש לבנו של הצלם, והוא הסכים לשחרר אותו לכמה רגעים לצילום פורטרט.

דובי ממורמר במיוחד שצולם לתערוכה הוא טד של מלני מוריס, אוזנו האחת ירוקה והשנייה אדומה. הוא הגיע לביתה לבן כשלג ב‑1992 אך מעולם לא כובס. מעולם לא נראה מבסוט. לדבריה, כשהוא מואיל בטובו לענות לה, יש לו נטייה להשתמש בשפה גסה ולא מכובדת. והכי מעצבן אותו זה שתסריטאים מהוליווד גנבו את דמותו והשתמשו בה בסרט ואפילו לא טרחו להחליף את שמו.

הדובי הכי פרוע בתערוכה הוא בראוני, בן 30, של ג'ני סלטרי. זה דובי שראה עולם, נסע ברכבות וטס במטוסים. בייחוד הוא נהנה בתאילנד, בלונג איילנד ובהוואי. בשנות ילדותו באירלנד הוא סבל מציפורניו הארוכות של החתול המשפחתי, אבל התגבר על כל זה ובהיותו בן 17 הגיע מלא תקווה לעיר הגדולה.

במשך שנות הקולג' שלו הוא סבל מהטרדות חוזרות ונשנות של סטודנטים שתקפו אותו על מראהו וריחו. סלטרי מודה שבראוני אף פעם לא מתקלח, אבל בכך טמון הכוח הסודי שלו. הניחוח המאובק שלו יכול לנחם ולחזק אנשים שאוהבים אותו, פרוותו השחוקה רכה ומרגיעה למגע.

בגיל 30 בראוני לא מראה שום סימנים של האטה. הוא עדיין די פרוע, וחולק את יצועו כל לילה עם ג'ני ועם בעלה, אבל הוא מספיק מבוגר ונבון כדי שלא יהיה אכפת לו מה אנשים חושבים עליו.

בעשרת הימים הראשונים של תערוכת הדובונים, שעלתה במלואה לאתר של ניקסון לצד הסיפורים החביבים האלה, צפו בה מיליון וחצי גולשים. התצלומים של ניקסון התגלגלו לאינספור אתרים. לעומת זאת, לתערוכת הצילומים עצמה, שהוצגה במשך חודשיים בסטודיו שלו, טרחו לבוא רק 200 בני אדם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ