רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה קוראים ילדים חרדים?

מוסר השכל כבר אינו הכרחי, ומותר לדבר על חוזרים בתשובה ועל הורה עם הפרעה נפשית ‏(אבל לא על מיניות‏). השינוי בספרות הילדים החרדית משקף את התהליך שהתחולל בחברה זו. "אבא עושה בושות" עדיין מחוץ לתחום

תגובות

עשרות ילדים היו צובאים על הספרייה שלנו ברחוב רבי עקיבא בבני ברק לפני ששרפוה קיצונים. במבואה היה חלון גדול שנשקף לאולם הספרייה, ומתחתיו חריץ שאליו היו משלשלים את הספרים שהוחזרו. כמו עדת ילדים השולחים ידיים תאבות לקבל כמה פרוטות מתייר מזדמן בהודו, כך היו הילדים, ילדי בני ברק, עומדים בצפיפות ומשוועים לספרים כשידיהם שלוחות אל על. מדי פעם בפעם החלון היה נפתח לחריץ וספרנית זעפנית היתה צועקת את שם הילד, והספרים היו נשלחים בערימות של שניים־שלושה כרכים מעל לראשי הילדים, לאחד שזכה בהם, מלווים במבטי קנאה.

המחזה הזה היה מתרחש כל אימת שאולם הספרייה הפנימי היה מתמלא עד אפס מקום. האולם הזה היה קטן וצפוף, וילדים ואמהות על עגלותיהן וטפן, שהצליחו להיכנס אליו מבעוד מועד, היו מבלים בו זמן בצוותא, בלי להתחשב באומללים שנותרו בחוץ.
אחרי שנשרפה הספרייה ששכנה בבניין ההסתדרות, כבר לא נפתחה ספרייה אחרת לילדים בבני ברק. וכל מי שהספרים היו חלק מחייו והווייתו, כמוני, חירף את נפשו והלך, בניגוד לדעת מוריו, לספרייה ברמת גן.

מיכל פתאל

אט אט, ככל שהקצינה החברה החרדית והסתגרה, ספרי הילדים והנוער נעלמו מהבתים. מתחת לשמיכה, לאור הקלוש של מנורת לילה, כבר לא קראו את ז’ול ורן ואלכסנדר דיומא, הנריק סנקביץ או צ’רלס דיקנס ואחרים.

עברו שנים, ספרים אחרים לילדים החלו להופיע בחנויות בבני ברק ובירושלים, המדפים התמלאו בהם. היום הם כבר ממלאים אפילו ספריות שלמות לילדים. הספרים האלה, על איוריהם הנאיביים, כשרים למהדרין, נכתבו בעבור ילדים במגזר. זר לא יבינם. מקצתם מלאים בסיפורי חכמים, בתיאורי מצוות ובפירוטי ברכות. אבל בצדם גם החלו להופיע ספרים עלילתיים וספרי הרפתקאות ומתח. אפילו ספרי קומיקס לרוב.

בדברי ימיה של ספרות הילדים בישראל מוקדש מקום של כבוד לשינוי שמסמל ספרו של יהודה אטלס, “הילד הזה הוא אני”, שלאחרונה מלאו 30 שנה לפרסומו, ועיקרו המעבר מספרות ציבורית שמדברת בלשון אנחנו, ושמטרתה לחנך - לספרות שנכתבת מנקודת המבט של הילד. מתברר שבעקיפין השפיע ספרו של אטלס גם על התפתחות הספרות החרדית.

"דודי שמחה" לא מתאים

לדבריה של חוקרת הספרות הד”ר אסתר מלחי, “אחרי מלחמת ששת הימים, ספרות הילדים העברית עברה חילון של ממש. משפחות חרדיות כבר לא יכלו להכניס הביתה את ספרי הילדים. אם קודם לכן גם סופר לא דתי כמו לוין קיפניס כתב על החגים, או על השבת, וביאליק כתב ‘בואי בואי הברוכה, יום שבת יום מנוחה’, החילון שינה את האופי של היצירה ‏(הכללית‏) לילדים.

“ייתכן שהשינוי קרה מפני שהסופרים החדשים התחנכו בארץ ולא בגולה. הלשון השתנתה מאוד, הפכה להיות סלנגית, כמו אצל יהודה אטלס. היא כללה גם מלים גסות, כאילו בצחוק. זה כבר לא התאים למשפחה החרדית”.

שינוי נוסף ואף מהותי יותר, שגרם לדחיית ספרות הילדים בחברה החרדית, הוא בהשתקפות מערכת היחסים בתוך המשפחה, מוסיפה מלחי. “החלה להופיע ספרות שיש בה משפחות חד הוריות. למשל אצל חגית בנזימן, כשיש פעם אבא ופעם אמא, לא שני הורים. אך השינוי העיקרי היה שהסמכות ההורית התערערה”. מנקודת מבט זו, הספר “אבא עושה בושות” של מאיר שלו, למשל, הוא בעייתי. “זה אבא טרלולה כזה. הוא מבייש את הילד”, אומרת מלחי, “בעוד שאצל חרדים האב הוא בעל הסמכות”.

מיכל פתאל

גם סדרת ספרי דודי שמחה משנות ה–70, שמשמחים עד היום כל זאטוט ישראלי, לא עוברים את הביקורת החרדית. “דודי שמחה מספר על דוד מבוגר שבא לשמור על הילדים. הוא נרדם והילדים עושים שמח. מין קנוניה נגד ההורים”, מסבירה מלחי.
כך נוצר ואקום, שאליו נכנסה ספרות מקור חרדית. מלחי לא רואה בשינוי הגישה לספרות הילדים הכללית סממן להקצנה בחברה. “הפחד הגדול של החברה החרדית היא הסכנה הרוחנית הנשקפת לילדים”, היא אומרת. “חברה זו מבקשת לשמור את העולם של הילדים טהור. להגן עליהם”.

ספרות ילדים חרדית היא אחד מנושאי המחקר של מלחי, העומדת בראש החוג לספרות ב”מכללה בית וגן”, מוסד אקדמי דתי בירושלים, המיועד לבוגרות החינוך הממלכתי־דתי. ביום עיון שיוקדש השבוע למוסד המשפחה ‏(ראו מסגרת‏) תדבר מלחי על ז’אנר ספרות הילדים כראי לשינויים שעברו בעשורים האחרונים החברה החרדית בכלל והמשפחה החרדית בפרט.

הספרות החרדית צצה בשנות ה–70, תחילה בספרונים בהוצאה עצמית של יוכבד סקס מבני ברק, שהיתה מורה בבית יעקב ופשוט חיפשה טקסטים מתאימים לתלמידותיה, להצגות, ולא היו בנמצא. עם הזמן השתכללה הספרות והתרחב טווח הגילים שהיתה מיועדת לו, תחילה לגילאי בית ספר, לנוער ומשם הדרך היתה קצרה לספרי מבוגרים. אלה מכוונים לקהל של קוראות - גברים הרי אמורים להקדיש את זמנם ללימוד
תורה - אך גם גברים קוראים אותם.

ספרות הילדים החרדית, במיוחד בראשיתה, היתה ספרות מעצבת, חלק ממערכת החינוך בחברה זו. מלחי משווה אותה לספרות הילדים העברית בראשיתה, שאף היא היתה ספרות מעצבת ובעלת אג’נדה חינוכית ברורה. “השיר ‘שכב בני, שכב במנוחה’, של עמנואל הרוסי משנות ה–30, הוא מונולוג של אם המעבירה מסרים לבנה”, מדגימה מלחי. “היא לא שואלת אותו מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. היא אומרת לו, תהיה פועל. תהיה בנאי. ומה אם הוא רוצה להיות אמן? זו הספרות החרדית במיטבה. זה נמצא במקורות שלנו: ‘והיו עיניך רואות את מוריך’. אין מקום לערער על מה שאמרו הגדולים. אתה הולך בתלם כמו מימים ימימה, כפי שכתבה קדיה מולודובסקי: ‘עבור תעבור פה שרשרת זהב: אבא ואמא ודוד ודודה’”.

בשנותיה הראשונות של ספרות הילדים החרדית, אם כן, היה מרחק רב בינה לבין החיים; מטרתה היתה בעיקר מוסר ההשכל. “הספרות הציבה את המודלים לחיים, והקשר עם המציאות היה רופף מאוד”, מסבירה מלחי. “האם למשל היתה דמות סטריאוטיפית. היא יושבת עם הילד, מספרת סיפור, תמיד סבלנית. עסוקה בתפילה. במציאות זה לא בדיוק ככה. האם צריכה לצאת לעבוד, לפרנס. בסיפורים לא הראו אשה עובדת”. גם דמויות אחרות במשפחה היו אידיליות. האב חכם וירא שמים, “לסבא בספרים אלה יש עיני תכלת וזקן לבן. הוא כמו אליהו הנביא. אבל האם כל הסבים ככה? הזיקנה היא לא מראה יפה ואחיד כזה. האחים בספרים תמיד מסתדרים. אבל האם כולם אוהבים את הילד מספר 15 שנולד במשפחה? החינוך רוצה בזה, אבל זה לא ריאלי. לא היה ביטוי לאלה שלא היו מרוצים”.

גם הנושאים היו אחידים ונשאבו ממעשיות שבהן כיכבו דמות הפריץ והיהודי הסטריאוטיפי מהעיירה היהודית. דומה כי ספרות הילדים החרדית בראשיתה נדרשה לצידוק, להוכחה שהספר הוא לא סתם לבילוי אלא זהו תוכן בעל ערך חינוכי. בכל הספרים הופיעו תעודות הכשר מרבנים, כמו בספרי הקודש. בהקדמה לאחת הסדרות שהופיעו לפני שנים נכתב בפאתוס: “הורים נכבדים, מגישים הננו לפניכם בסיעתא דישמיא את סדרת החינוך הטהור לגיל הרך, עשרות ספרונים אשר יקיפו את חיי היום יום, שבת בשבתו, מועד במועדו ומצוות עשה ולא תעשה אשר נצטווינו עליהם בתורתנו הקדושה. מחברי הסדרה מציעים להורים להקריא מדי ערב סיפור חינוכי טהור וכך יירדמו מתוך הלכה פסוקה”.
חוץ מסופרות מעטות כמו מנוחה פוקס, לאה פריד ושרה קיסנר, הכותבים של ספרות הילדים, שרובם נשים, כינו עצמן בעבר בשם בדוי, או בראשי תיבות של שמן. כאילו כתיבה ספרותית אינה מלאכה המכבדת את בעליה.

אבא מתחתן

ואולם, בשני העשורים האחרונים התחולל שינוי כמעט בכל היבט של ספרות זו. בסגנון, באופן ההגשה, בנושאים המועלים בספרים. את הפריצה של הספרות החרדית, השתכללותה וריבויה יש לייחס לכך שחלק מהספרים האלה פורסמו תחילה בהמשכים בעיתונות החרדית.

לאה פריד, אחת הסופרות החרדיות הוותיקות, השכילה להתאים את כתיבתה לשינויים שחלו בחברה החרדית. היא כותבת לגילאי בית ספר יסודי וגם לנוער. באחד מספרי הנוער שלה, “אפשר לקרוא לך אמא!” ‏(הוצאה עצמית‏) מ–1992, היא מספרת על נערה שאביה האלמן מתחתן עם אשה שלה ילדים מנישואים ראשונים. היא לא מקבלת את המציאות של אשה זרה בבית. “פריד מתארת יפה את המצב של חוסר קבלה”, אומרת מלחי. “זה לא מובן מאליו. הרי הבת היתה צריכה לקבל אותה בזרועות פתוחות. ואם כי בסופו של דבר הכל מסתדר, הילדה עוברת תהליך. זה לא מוצג באופן שהורגלנו בו. מוסר ההשכל כבר לא מודבק. זו תעוזה”.

בספר אחר, “פקעת” מאת חוה רוזנברג, מסופר על שתי אחיות, הבכורה מוצלחת והצעירה פחות. “במשך הסיפור יש מהפך בדמות של האחות הצעירה, זו שהאם דואגת לה. בספר יש הרבה הסתכלות פנימה”, מציינת מלחי.

תוך כדי ההתפתחות הזאת של הספרות החרדית החלו להופיע גם ז’אנרים נוספים. אם בתחילת הדרך נכתבו רק סיפורים קצרים לילדים, בעקבותיהם באו גם רומנים ובהמשך אף יומנים. “בחירת הז’אנר היא גם אמירה”, סבורה מלחי. “יומן זה כיוון אישי. והבחירה הזאת היא גם חלק מהתפנית בספרות הילדים, מבחוץ פנימה”.

בדומה לתמורה שהתחוללה בספרות הילדים הכללית עם “הילד הזה הוא אני”, גם ספרות הילדים החרדית הגיעה עם הזמן לילד עצמו. “החלו לתת לילד לדבר”, אומרת מלחי. היא מציינת את הסדרה של חיים ולדר “ילדים מספרים על עצמם” כאבן דרך בתהליך הזה: “בסדרה מופיעים נושאים שלא נראו קודם - ילד שלא מסתדר עם האבא, עם החברים. ילד מקנא. מדברים בה על רגשות, על פחדים של ילדים”.

השינוי גם משקף את הכניסה של תחומים כמו עזרה והדרכה עצמית והשפה הפסיכולוגית אל החברה החרדית. עם הזמן, הביטחון הנצבר אצל הכותבות והשתכללות השפה והסגנון, הספרות החלה לשקף את המציאות יותר ויותר. החלו להופיע ספרים שבהם הדמויות כבר אינן סטריאוטיפיות. כבר לא חששו לפגוע במשפחה. “דמויות האב והאם הם לא רק הורים שמחנכים, אלא אפשר לראות גם דמויות הורים שנכשלים. יש גם קנאה ותחרות במשפחה”, אומרת מלחי. כך הופיעו נושאים שבשתיקה: שידוכים, בנות מבוגרות שלא מתחתנות, חוזרים בתשובה, ילדי אומנה, ילדים מאומצים, ילדים מיוחדים, הורה עם הפרעה נפשית, ילד שעוזב את הבית אחרי שהוא לא מסתדר בבית בישיבה. “ברוב המקרים בסוף זה מסתדר, אך עצם העלאת הנושאים האלה היא חידוש”, אומרת מלחי.
מגוון הנושאים השתנה אף הוא: מפרשות היסטוריות ועד מדע בדיוני. על דבר אחד לא יכתבו בשום אופן, לשום גיל, קובעת מלחי - אהבה ומיניות.

ואולי מה שמוכיח יותר מכל שספרות הילדים החרדית חיה ובועטת הוא, שיש בתוכה כבר ז’אנר שהורים יכולים לסמן כאסור: קומיקס. בביקור בחנות ספרים התברר שיש היצע ענק של הספרים הללו. נראה כי לילדים שאינם חשופים לטלוויזיה או למחשב הם משמשים תחליף לסרטים. חיים ולדר וסופרים אחרים נכנעים לז’אנר ומעבדים סיפורים שפירסמו בעבר לקומיקס.

מלחי לא מסתירה את מורת רוחה מהקומיקס שכובש כל חלקה טובה. לדבריה, בסקר אקראי התברר שהורים אף הם לא מרוצים מהלהיט החדש. “הקומיקס מרדד את השפה והוא בא על חשבון הקריאה”, היא אומרת. “זה מנוגד לכל הרעיון של ספרות. הספר נועד להעשיר את השפה ולהציג את הרבדים של התרבות שלנו. בקומיקס אי אפשר לעשות זאת. אין רגשות, אין תיאורים, אין מחשבה או תהליך. זה ממש זר לעולם החרדי”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות