הקסם הנצחי של אן שרלי - ילדים - הארץ
הבמה הקטנה

הקסם הנצחי של אן שרלי

"האסופית" זוכה לעיבוד מוצלח, המדגיש את הרלוונטיות של הסיפור; ב"ארבעה משלים ומלכה" כדאי לצפות בזכות התיאטרון הפיסי הווירטואוזי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נגה שביט-רז

וידוי קטן: כשהייתי ילדה האמנתי למשך תקופה קצרה שאני בת מאומצת, ולא היססתי להציג את הטענה בפני הורי. הסיבה שהעליתי היתה פשוטה: צבע העיניים שלי וצבע שערי שונים מאלו של שאר בני המשפחה. נדרש להורי די הרבה זמן לשכנע אותי שאני אכן בת מבשרם. ונדרש גם לי די הרבה זמן להבין שהדמיון שלי עבד שעות נוספות במידה רבה בשל הספרים שבהם שקעתי בהנאה מרובה באותה תקופה ¬ מבחר ספרי הילדות היתומות, המאומצות ובעיקר הבודדות. עם אלה נמנו בילבי של אסטריד לינדגרן ואן שרלי, גיבורת "האסופית" של לוסי מוד מונטגומרי, שעמן הזדהיתי מאוד.

צפייה בהצגה "האסופית" של תיאטרון השעה החזירה אותי לשעה קלה לאותה תקופה. ישבתי באולם עם קהל תלמידים (ההצגה נכללת במסגרת "סל תרבות" לבתי הספר) וחשבתי כמה מהם יכולים להזדהות כיום עם סיפורה של אן שרלי, הילדה אדומת השיער ומלאת החיים, הנשלחת בטעות לביתם של מרילה ומתיו קטברט; האח והאחות הלא-צעירים שביקשו לאמץ נער לסיוע בעבודה החקלאית בחווה שלהם והופתעו לקבל מישהי שונה לחלוטין. הצורך האנושי של אן להיות שייכת ¬ למשפחה, לבית, לקהילה ¬ הוא, כך נדמה, מה שהופך את סיפורה לרלוונטי כל כך, גם יותר מ 100 שנה לאחר שנכתב. ואולי בחברה העכשווית הרלוונטיות אפילו גוברת.

המחזאי יאקי מחרז בחר להתמקד רק בחלק מדמויות הסיפור ואף לשנות לעתים את קו העלילה. כך, למשל, נעלמה בהצגה הדמות של חברתה הטובה של אן, דיאנה בארי, ולעומת זאת הודגשה עוד דמותו של יריבה, גילברט בלייט. סצינת השיכרות של דיאנה נהפכת לסצינה מקבילה עם גילברט, בניסיון שלא לוותר עליה. עם זאת, התחושה המרכזית, של הצורך בשייכות, ניכרת גם בעיבוד, ונשמר גם הקסם בדמותה של אן שרלי.

מתוך "האסופית"

הרמיזות של מחרז בדבר המרדף המוגזם אחר הישגים והצלחות משקפות היטב את תקופתנו. התחרות בין אן לגילברט, מי יזכה במדליה על הישגים לימודיים, מוצגת במחזה במלוא גיחוכה, וכך גם הדחיפה הבלתי נלאית של אמו של גילברט, שמובילה לצרות עין ולנזקים.

לטקסט הקולח שכתב מחרז חוברת עבודת בימוי מצוינת של יעל טילמן, שמדגישה את הצד האנושי בכל הדמויות ומקפידה על הפרטים הקטנים. כך גם ההחלטות העיצוביות של התפאורן זאב לוי. ביתם של מרילה ומתיו, שהוצב במרכז הבמה, נראה שקוף לגמרי לכל הסובבים אותו וכולם נכנסים אליו ללא התראה מוקדמת.

השחקנית הצעירה והמבטיחה לאה גלפנשטיין מגלמת את אן שרלי בהנאה מרובה. לצדה בולטים השחקנים הוותיקים שלום שמואלוב, בדמות מתיו הביישן שהיא כובשת את לבו במהירות, ועדית טפרסון כמרילה הקשוחה למראית עין, שעוברת מהפכים לא פחותים מאלו של אן שרלי עצמה. "ילדים זה לא דלעות, לא מספיק לגדל ולהשקות אותם. ילדים זה כאב ראש", אומרת מרילה למתיו עם בואה של אן אליהם. נראה שבסופו של דבר היא לא מצטערת על כאב הראש הזה.

"האסופית". תיאטרון השעה. מחזה: יאקי מחרז, בימוי: יעל טילמן, מוסיקה מקורית: רועי ירקוני. לגילאי 8 12. אולם ראסל רמת גן, 7.1

מלכת החיות

חוויה שונה לחלוטין מזמנת ההצגה "ארבעה משלים ומלכה", המוצגת במוזיאון תל אביב. רותי תמיר, שחקנית ויוצרת בתחום התיאטרון הפיסי והפנטומימה ¬ הן למבוגרים ("מאחורי המלים", "איגרוף") והן לילדים ("הזמיר ומלך סין", "דירה להשכיר") ¬ יצרה כאן כהגדרתה "פנטסיה קומית בתנועה ובמלים לשמונה חיות ומלכה אחת".

העלילה מספרת על מלכה שמאסה בתפקידה כשופטת בבית המשפט לענייני חיות, אך כשהיא מנסה להתחמק מכך הולכת ונעלמת השתקפות בבואתה במראה. ההזדמנות למסר חתרני במחזה, כפי שנדמה בראשיתו ¬ "אני לא רוצה להחליט ובטח לא לשפוט. מי צריך שטויות כאלו, לנהל את הממלכה?" ¬ הולכת ומתפוגגת, שכן בהמשך חוזרת המלכה לתפקידה המסורתי ומגלה שרק אז הולכים ונגלים שוב פרטי בבואתה במראה.

ואף על פי כן כדאי לצפות בהצגה, בזכות הווירטואוזיות של תמיר, המגלמת את כל הדמויות במחזה ומלהטטת ביניהן בפנטומימה ובמשחק.

תמיר שילבה במחזה ארבעה משלים ידועים: "הארנב והצב", "העורב והגבינה", "האריה והעכבר" ו"שתי עזים", ודמות המלכה שופטת למעשה בכל אחת מעלילות החיות. מאחורי פרגוד על הבמה, עם אביזרים מינימליים והישענות בעיקר על תנועתיות ומימיקה, עוברת תמיר בין דמות המלכה לדמויות החיות השונות בשטף מעורר הערכה. קהל הילדים הצעיר, שלו מיועדת ההצגה, זוכה כאן להיכרות ייחודית הן עם אמנות הפנטומימה והמשחק הפיסי והן עם ז'אנר הצגת היחיד, שאינו שכיח במיוחד בתיאטרון איכותי לילדים.

מתוך "ארבעה משלים ומלכה"

"ארבעה משלים ומלכה". יצירה, בימוי וביצוע: רותי תמיר, ייעוץ אמנותי: פנינה גרי, מוסיקה מקורית: אלברטו שוורץ. לגילאי 7 10. מוזיאון תל אביב, 5.1


ההצגות הבאות

בתיאטרון המדיטק תעלה בסוף החודש ההצגה "יותם ויעלי", על פי מחזהו של פולקר לודוויג, מייסדו של תיאטרון ה"גריפס" הברלינאי. מביים רוני פינקוביץ', מנהלו האמנותי של המדיטק.

שיתוף פעולה מעניין בין תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער לבין סמינר הקיבוצים מניב שלוש הפקות: "הנסיכה על העדשה" (הצגה מוסיקלית), "מסיבה בגן העכברים" (אפרים סידון וישראל גוריון) ו"בגן של ביאליק" (דניאלה מיכאלי). ההצגות יעלו בפורים הקרוב בפסטיבל ירון ה 6 במרכז סוזן דלל בתל אביב.

השמלה של בת הטוחן

מי שיסתובב בימים אלה באזור תיאטרון הבימה בתל אביב וישכיל להתעלם מהשיפוץ הראוותני, עשוי לגלות כמה הפתעות מציצות מזגוגיות הפואייה. תלבושות השחקנים מ"עוץ לי גוץ לי", למשל, הן אחד הדברים שקורצים להיכנס ולהסתובב במבואה של בניין התיאטרון הלאומי, שם מוצגת כעת התערוכה "זה לא משחק ילדים" של האגודה למעצבי במה בישראל.

התערוכה מציגה אוסף מכובד של דגמי עיצוב במה של הצגות ילדים נבחרות. ביניהן: "המלך מתיא הראשון" של הבימה, "מומו" של המדיטק, "הקסם של אורנה" של תיאטרון אורנה פורת, "עננוצה" של נעה דר, "האוצר שבהר" של תיאטרון הקיבוץ. בכל תצוגה משולבים אביזרי במה ופריטי לבוש מהצגות המקור. אם היה נוסף גם טקסט רקע, המתאר בקצרה את עבודת המעצב והחלטותיו האמנותיות, התוצאה היתה יכולה להיות טובה אף יותר.

בולטת בתערוכה תצוגה של עבודות סטודנטים מהפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים, בהנחיית פרידה שוהם, למחזה "שלושה חברים וטורף". שמונה דגמים מעוצבים של סטודנטים למחילתה של המרמיטה שבסיפור ¬ עם מיטה, פינת מטבח ועליית גג קטנה ¬ ממחישים את העושר הפרשני הרב הכרוך בעיצוב הבמה התיאטרלית. התערוכה תוצג עד 27 בחודש.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ