יתרונות החינוך הביתי - ילדים - הארץ

יתרונות החינוך הביתי

מרי פרייד, מחלוצי החינוך הביתי המודרני בארצות הברית, ממשיכה לשמש השראה לאוכלוסייה ההולכת וגדלה הזאת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מארק אופנהיימר
ניו יורק טיימס

ב-1993, כשמרי פרייד ובעלה הופיעו עם שמונת ילדיהם בגיליון הראשון של המגזין “Wired”, היה קשה להחליט מה נראה מוזר יותר: העובדה שבני משפחת פרייד הם פרוטסנסטים המתנגדים להגבלת הילודה, העובדה שהם מגדלים את ילדיהם בחינוך ביתי, או העובדה שבחינוך הביתי הם מסתמכים בצורה ניכרת על תוכנות מחשב. כל האפשרויות האלה נראו חתרניות ונועזות, או סתם מוזרות מאוד.

"ביל ומרי פרייד הם הורים לשמונה ילדים, כולם לומדים בחינוך ביתי", כך נפתחה הכתבה. הכיתה הביתית של המשפחה "מצוידת במחשב מקינטוש, באפל IIGS, במחשב קומודור אמיגה, במחשב clone 386, בכמה נגני תקליטורים, בנינטנדו, במערכת ללימוד פסנתר ‘מירקל’ וכן הלאה". בתצלום הקטן שליווה את הכתבה נראה ביל פרייד, בזקן ובכתפיות אדומות רחבות, יושב בתוך חבורת ילדים ליד שני מחשבים שולחניים מתקופת האבן. "בין השיעורים", ממשיך המאמר, "אבא ואמא וילדיהם המפליאים לשלוט במחשב בודקים כל תוכנת לימוד שיוצאת לשוק. הילדים הם בודקים חסרי לאות וחסרי רחמים". קוראים סקרנים יכלו למצוא את סיכום מסקנותיהם של בני המשפחה ב"מדריך פרייד לתוכנות לימוד", שראה אור שנה קודם לכן.

מרי פרייד. מהכיוון השמרני

כיום ברור שמרי פרייד, שבהמשך הביאה לעולם גם ילד תשיעי, הקדימה את זמנה. החינוך הביתי נעשה הרבה יותר מקובל ונפוץ בארצות הברית. ב-2007, על פי המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בחינוך, 1.5 מיליון ילדים אמריקאים למדו בחינוך ביתי.

פרייד ביססה את שמה כגיבורת הנוצרים הקונסרבטיביים, אימת הפמיניסטיות ומנהיגת כל הדוגלים בחינוך ביתי. ב-1985, בספר הראשון מ-11 ספרים שפירסמה, "The Way Home: Beyond Feminism, Back to Reality" (הדרך הביתה: מעבר לפמיניזם, בחזרה למציאות), היא מגוללת את סיפור חזרתה לנצרות האוונגליסטית, שהובילה להתנערותה ממה שנחשב בעיניה אידיאלים פמיניסטיים אנטי-תנ"כיים. אבל רוב ספריה הם מקורות יעילים לדוגלים בחינוך הביתי. היא המייסדת והעורכת של המגזין “Practical Homeschooling“ (חינוך ביתי מעשי), הפופולרי באוכלוסייה ההולכת וגדלה הזאת, ושל אתר האינטרנט הנלווה, http://www.home-school.com.

השקפותיה של פרייד בענייני דת וחיי המשפחה הן, אם להשתמש במלים שלה, "מיושנות": מלבד ההתנגדות להגבלת הילודה, היא סבורה שהגבר צריך להיות ראש המשפחה. אך מבחינת הקירבה שלה לטכנולוגיה ולאינטרנט פרייד היא "אשת-רשת" גמורה. את בעלה, בוגר המכון הטכנולוגי מסצ'וסטס, היא הכירה כששניהם עבדו "בחדר ניקוב הכרטיסים ב-Raytheon", חברה טכנולוגית צבאית.

פרייד נולדה ב-1955 וגדלה כנוצרית קתולית בניוטון שבמסצ'וסטס. בכנסייה הקהילתית שלה עסקו הדרשות רק במלחמת וייטנאם, מתברר. "אחרי שזה נמשך חודשים", אומרת פרייד, "אמרתי שאם לא מדברים על אלוהים בכנסייה, אין לי שום סיבה לבוא לשם". היא קפצה כיתה בבית הספר היסודי, אחרי שנתפסה קוראת את "ג'יין אייר" בכיתה א', היא מספרת. בתקופת לימודיה בקולג' החלה לקרוא בתנ”ך.

היא מפקפקת במגמות רבות בטכנולוגיה ובחינוך לא פחות משהיא מפקפקת במגמות רבות בכנסיות. תחילת שנות ה-90, היא אומרת, היה "תור הזהב של תוכנות הלימוד". זה היה כמו גן עדן לפני הגירוש. "הם לא אמרו אז, 'בואו נמצא שחקן הוליוודי שידבב', או 'בואו נתאים את עצמנו לקריטריונים של לימודי הליבה'", היא אומרת. "הם עבדו בצורה יצירתית". היא נזכרת בחיבה במשחקים כגון "Rocky's Boots" ו-"Robot Osyssey", שבהם היו "ממציאים כל מיני דברים ובעזרתם פותרים חידות". אבל עכשיו, "תוכנות הלימוד כתוכנות נעלמו", היא אומרת. "פעם היה שוק ענקי ומשגשג של תוכנות שהורים היו קונים לילדים, אבל אם בודקים כיום את ההיצע באמזון, יש שם רק כמה תוכנות ממותגות, כמו 'Blue's Clues', והכול בנוי לפי רמות".

פרייד בחרה בחינוך ביתי, בין השאר, משום שלא היתה מרוצה מהמגמות הליברליות שזכרה מבתי הספר הציבוריים בניוטון, שספרי הלימוד בהם הכילו מה שהיא מכנה "מידע מיני מפורש", ומשיעורי ההתעמלות, שבהם לימדו את התלמידים "יוגה ומדיטציה טרנסצנדנטלית". באחד הקורסים ללימודי נשים הוצגה "נקודת מבט מאוד יוצאת דופן" על "סגידה לאלילה". ועם זאת, כרבים מהליברלים המותחים ביקורת על החינוך הציבורי, פרייד קובלת על חומר הלימוד המכוון למבחנים הסטנדרטיים. היא מתגעגעת לימים האנרכיסטיים יותר של תוכנות המחשב.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ