הורה בפינה | ספרים עלמותי, ספרים

שהם סמיט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שהם סמיט

- "אה אמא, גם עתליה קראה ת'מה שכתבת".

- "מה את אומרת! איזה יופי לי. בסוף עוד תקראו ספרים".

- "לא צריך להגזים".

- "אמא שלה עדיין מכריחה אותה לקרוא?"

- "כן".

- "אשה חכמה. אולי הגיע זמן שגם אנחנו ניישם את השיטה".

- "לאאא!"

- "כן, בהחלט, אולי זה לא רעיון כל כך רע. המטרה מקדשת את האמצעים! כמה ספרים עתליה צריכה לקרוא בשבוע?"

- "בשבוע?! אמא תקשיבי! מ'נראה לך, שאנחנו כמוך, חסרות-חיים שקוראות כל היום? ספר בחודש שזה כבר איזה שלושה-ארבעה עמודים ביום - לא מספיק לך?"

- "פעם היית תולעת ספרים".

- "בטח, שלמדתי במחוננים. הייתי חסרת-חיים".

- "מותק, אני באמת שמחה שיש לך חיי חברה, אבל זה לא סותר. כשאני הייתי בגילך היו לי גם חיי חברה וגם ספרים. בכלל, בדור שלי כולם קראו".

- "הייתם דור של חננות".

"סבבה, אז היינו חננות. שורש הרע הוא שלנו לא היה מחשב בחדר ולא ישבנו כל הערב מול הפייסבוק - "

- "תגידי תודה שאין לי טלוויזיה בחדר. לעתליה - "

- "לעתליה יש טלוויזיה בחדר?"

- "ברור. לחצי מהחברות שלי יש טלוויזיה בחדר".

- "פלא שהן לא קוראות ספרים - "

- "עתליה כן קוראת".

- "כי אמא שלה מכריחה אותה. בעצמך אמרת. אגב, קרה פעם שעתליה נהנתה בטעות מהספר שאמא שלה הכריחה אותה לקרוא?"

- "מאיפה לי לדעת?"

- "מזה שהיא היתה מספרת לך".

- "בטח. נראה לך שאנחנו כאלה משועממות? אין לנו כבר על מה לדבר?!"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ