שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בימים שבהם קרפיון שט באמבטיה

הגודש העכשווי של צעצועי ילדים מעורר לפעמים רצון להתבונן לאחור. סיפור על מאבק עיקש בין ילד בן חמש וקרפיון מודאג

דניאלה שחם-ליפסון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דניאלה שחם-ליפסון

הגודש העכשווי של צעצועי ילדים מעורר לפעמים רצון להתבונן לאחור, לשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, שהתאפיינו בקיצוב מוצרים ובצנע ספרטני. הקשיים היטשטשו במשך הזמן - "סיפורי סבתא", יש להודות, צבועים לעתים בפטינה הוורודה של הזיכרון.

אחד המאפיינים הבולטים בזמנים המיתולוגיים ההם היה הקרפיון ששט באמבטיה. הוא חי לו שם כמה ימים ולקראת שבת הגיע הפרק האחרון של קורותיו - דג ממולא. קשה היה אז להשיג דגים ואם הצליחה עקרת הבית לשים ידה על אחד כזה, ברור לחלוטין שלא תדחה את הקנייה או תקפד בטרם עת את ההיסטוריה של הדג. יש לשער שאחד השיקולים המנחים היה ארגז הקרח. במרבית הבתים לא היה "פריג'ידר", דהיינו מקרר חשמלי, והארגז עם בלוק הקרח, שקיבל מינוי של מקרר, לא הספיק לשמירת טריותו של הדג - לא מבחינת הקיבול של תא ההקפאה ולא משום בחינה אחרת.

על רקע זה יש להבין את הסיפור הבא.

איור: יעל בוגן

יום אחד הלכו שמוליק בן החמש ואמו חנה לבקר את דודה הינדה. כל הדודות היו שם, סרגו ודיברו על נושאים שמן הסתם שיעממו את הילד, אף על פי שהסריגה בצוותא - שהיתה חלק בלתי נפרד מאירועים חברתיים - דווקא עוררה את סקרנותו. הוא ישב בנימוס ככל שהצליח, ואז, מכיוון שלא היו צעצועים וגם הקוזינים נעדרו, הלך לחפש מקורות עניין נוספים. הוא ידע שלא יתירו לו לשוטט בבית, מחשש לנזקים, ולכן הלך למקום הבטוח ביותר שממנו לא יסולק - חדר השירותים, שבו היו גם האמבטיה וגם אסלת בית השימוש.

באמבטיה שט לו קרפיון, פתח וסגר את פיו כדרכם של בני מינו. האטרקציה ריתקה את המתבונן הצעיר. לאחר שעה קלה נראה לו שיש משהו בלתי יעיל ביחס בין גודלו של הדג לגודלה של האמבטיה, וחבל שדודה הינדה תבזבז כל כך הרבה מים.

לאחר מחשבה מעמיקה הגיע למסקנה שיש דרך לפתור את הבעיה: גם באסלה יש מים, ולפי הערכתו של הילד התאימה כמות המים שם לגודלו של הדג.

ומכיוון ששמוליק היה טיפוס נמרץ, ניגש מיד למימוש מחשבתו. הדג לא נראה מאושר מהרצון של הזאטוט לתפוס אותו והחליק מידיו פעם אחר פעם, אך לאחר מאבק עקשני ניצח בן החמש, תפס את הדג והעביר אותו לאסלה במהירות הבזק.

הקרפיון המודאג שמח לחוש שוב במים סביב גופו וניסה לשחות בביתו החדש והצפוף קמעה. שמוליק התבונן בעניין בשחיין והבין שצצה בעיה נוספת. אם קודם לכן היו לדג יותר מדי מים - עכשיו היו לו פחות מדי. אבל גם כאן היה לילד רעיון. הוא ידע שאם מושכים בחוט של הניאגרה, מגיעה כמות גדולה של מים לאסלה, ואז לדג יהיו מים בדיוק בכמות הנדרשת - לא יותר מדי ולא פחות מדי.

וכך אמנם עשה. משך בחוט, המים זרמו פנימה ו - התחוור לו, כפי שקורה לעתים בחיים, שהדברים לא הסתדרו כפי שתיכנן. הדג נעלם. שמוליק חיפש בסביבה - אבל הדג היה כלא היה. תעלומה.

עם זאת, הילד היה משוכנע שעדיף לא להזדרז בדיווח על ההתרחשות. כדי לדחות את הקץ נשאר בינתיים בחדר השירותים וישב שם שעה ארוכה ביותר. עד שנקרא לצאת בדחיפות.

האירוע הסתיים במכות שקיבל הילד על ישבנו - שיטה חינוכית שהיתה אז חלק מהריטואל - ולאלה נוספו הסברים על עובדות החיים.

המשך קורותיו של הדג אינו ידוע - אולי יצאה נשמתו באותו רגע גורלי ואולי מת בשיבה טובה מאוחר יותר. בכל אופן, אם מישהו הגיע אז לים תל אביב - לא לשחות חלילה, מפני שהמים היו מזוהמים ואסורים לרחצה בגלל מי הביוב שזרמו לשם בשצף קצף מכל בתי השימוש בעיר - והתפלא לראות קרפיון שט להנאתו, כאן המקום להבהיר שלא מדובר בתופעת טבע חריגה. ואם איזה חוקר דגים הסיק אז מסקנות מרחיקות לכת מדיווח על קרפיון שנצפה במים מלוחים - זו ההזדמנות להעמיד אותו על טעותו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ