שאל את מי שכבר ניסה: הסיגריה הראשונה של הבת שלי

הורה בפינה

שהם סמיט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שהם סמיט

היה זה באחד האתמולים הנדירים - אתמול שבו נראינו צועדים ברחובו של כרך לילי, כמין פרסום חוצות למשפחה המסורתית, כמחומש שצלעותיו הן אב ואם, ילד, ילדה - ועוד אחת קטנה על הכתפיים.

לא זו בלבד, צעדנו כדבוקה אחת, צוהלת ושמחה (ודווקא לא כמסכה) כשאת הטון נתנה הנערה: זו נשאה באוזנינו דיסטרציה על סוגיה בתורת המידות - מידת הסקיניות הראויה לסקיני של בנים.

"שלך בסדר", חרצה לאחר שסקרה במבט מדוקדק את מכנסיו של אחיה, "לא מהמם. סביר".

ההיתה זו מחמאה, או שמא הוראה מוצפנת להחרים את פריט הלבוש, יבוא אישי מחברה שבנה גדל?

עוד אנו תוהים, וכבר - אאוט אוף דה בלו - איתגר עול-הימים את אחותו המלומדה בשאלה אנתרופולוגית: "תגידי, יש אצלכם ילדים שמעשנים?"

"ברור. מלא ילדים".

"מה, ילדים מהשכבה שלך?"

"כן, מה אתה מתפלא. גם אבא עישן כשהוא היה ילד".

"לא ילד, נער", טען להגנתו האב.

"היית בן 14!" העמידה הבת דברים על דיוקם.

"הייתי טיפש", הודה.

"כל האנשים טיפשים", נשמע מלמעלה קולה של בת הארבע, פילוסופית בזכות עצמה.

ארבעתנו פרצנו בצחוק. "נשממי!" התנפלה עליה הבכורה בנשיקות, "את כזאתי חכמה".

לאחר הפוגה קומית זו נתחדש הדיון, והפעם הופנה הזרקור אלי:

"נכון אמא", אמר בני, "שאת אף פעם לא עישנת?"

"נכון".

"בכלל בכלל לא? אפילו לא סיגריה אחת?" חקרה הנערה.

"טוב, רק כדי לדעת מה זה לקחתי חצי שאכטה..."

"וזה היה מגעיל?" התלהב הבן.

"לטעמי, כן", אמרתי.

"גם אותי זה הגעיל", הכה האב על חטאיו, "אבל רציתי לעשות רושם".

"איזה טעם יש לזה?" גילה הבן סקרנות בריאה.

"טעם של עשן וזפת", אמרתי.

"טעם של חרא", אמר האב.

"כן, זה באמת די לא טעים..." ציינה הבת באדישות.

"מה!" שלושתנו קפצנו כנשוכי נחש, "את עישנת?"

"כולה פעם אחת", אמרה, "מה אתם מתפלאים. גם לי היה חשוב לדעת איך זה".

"אז את לא תעשני?" שאל בננו את מה שנכספנו אנחנו לשאול.

"אני עוד לא יודעת", אמרה. היא שתקה רגע ואז חייכה ואמרה: "יש ילדים מהשכבה שלי שההורים שלהם יהרגו אותם אם יידעו שהם עישנו".

"גם אנחנו נשמח מאוד אם לא תעשני", הבהרתי.

"תסמכו עלי", אמרה, "הכי הרבה אני יעשן בקטנה".

איור: לי קורצווייל

כתבות מומלצות

סרינה וויליאמס מתאמנת על הדשא במגרש המרכזי, לקראת טורניר ווימבלדון

אחרי שנה בלי טניס ומאמן, סרינה מתכוננת לקאמבק. או לפרישה

אלברט אסקולה ואסי אסקולה ב"אין עוד אהבה כזאת"

יש רק אירוע אחד ברזומה של אסי עזר שלא התנהל מול המצלמה

MADE BY MAC 

12.04.2004

ביטחון המדינה לפני הכל. זו בדיוק הליבה של תרבות האונס

הפריטים המוצעים למכירה. הוצגו בבית החוקרת מאז הניסוי

נאס"א מנסה להשיב לידיה אבק ירח ושלושה תיקנים מתים

אילה חסון ואור הלר במהדורת חדשות 13. התקציב נחתך בעשרות מיליונים

שורת עזיבות ורייטינג צונח: למה רשת מובסת בקרב מול קשת?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ