דברים שלמדתי בתור למגלשה

לא רק ילדים בגן השעשועים השכונתי: גם מבקרים בטייט מודרן הבריטי ועובדי גוגל יכולים למצוא את עצמם מתגלשים כך סתם באמצע היום

דפנה ארד
דפנה ארד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דפנה ארד
דפנה ארד

* מגרש משחקים, 2008. זו שעת השיא בגן השעשועים, ילדים צוהלים רצים לכל עבר תחת הצילייה. הוריהם מעודדים אותם להשתולל ומקווים שיותשו. בראש המגלשה מתיישבת מישהי. היא לא ילדה ולא נראית כמי שמתכוונת להתגלש. היא פשוט יושבת שם, בשמלה, ומביטה על כולם מלמעלה. היא מחזיקה מצלמה. מישהו מצלם אותה. אבל למה היא לא זזה כבר? הילדים מאבדים את הסבלנות, וההורים קמים כדי לבקש ממנה לרדת. אחד מאיים שיקרא למשטרה. הוא מחזיק שני ילדים וצורח על האשה הקטנה הזאת. אבל היא לא זזה. חוסמת את תנועת הילדים המתגלשים. מביטה מלמעלה על כולם. חשה התעלות רוח. אין ברירה, ההורים שולחים את הילדים שלהם לעשות את העבודה השחורה. אלה מושכים את אמנית הווידיאו המשונה ברגליה למטה, ואז מכים אותה, נוגחים בה, קופצים עליה, זורקים עליה חול ומנסים לנקר לה את העיניים. האמנית, מלכי טסלר, ממשיכה לשבת בתחתית המגלשה. מתגלשים עליה, בועטים לה בגב. כך ייעשה לאשה שמפירה את החוקים הבלתי כתובים של גן השעשועים. ויוצרת עבודת וידיאו - “מבט על” - על כל זה.

* רוברט פולגום פירסם בשנת 1988 ספר ושמו "כל מה שאני צריך לדעת, כבר למדתי בגן", שנמכר בשבעה מיליון עותקים ונהפך לאחד החיבורים האהובים על מורות לאנגלית במערכת החינוך הישראלית: בגן הוא למד להתחלק בהכל, להחזיר דברים למקום, לומר סליחה אם פגע במישהו ולא לקחת דברים שאינם שלו, בין השאר. כל מה שאני צריכה לדעת, כבר למדתי בתור למגלשה: שכל מי שלמעלה בסוף מגיע למטה, שאסור לדחוף, שהציפייה משתלמת, שהתענוג חולף מהר, ושמי שמתגלש עם הראש למטה הוא היחיד שאשם בזעזוע המוח שקיבל.

"גן המפלצת" בירושלים.צילום: אמיל סלמן

* "הגולם" הוצב ב"גן רבינוביץ'" בירושלים בשנות ה-70, שמאז נודע בשם "גן המפלצת". זהו פסל חוצות ענקי של האמנית הצרפתייה ניקי דה סן-פאל, שמורכב מבטון ופיברגלס וצבוע בשחור ולבן. בגבו מדרגות המובילות לחלל פנימי שמתוכו נובעות שלוש מגלשות אדומות - לשונות שמהן נפלטים בהצלחה פספוסים ירושלמים מכל מגזר אפשרי כבר 40 שנה. ברוב שעות היום ילדים משתוללים בקרביו. באתר עיריית ירושלים יש מדריך לפסל ובו כותבת רונית שטיינברג: "ניתן לדמות את תהליך המשחק כולו לתהליך לידה; החלל הפנימי מדומה לרחם גדול, והילדים, שחלקם מעדיפים להישאר בו ובביטחון שהוא מקנה, כמו נולדים מתוכו בגלישתם החוצה. המרחב התחום והפנימי שמתחת למגלשות מהווה הד לחלל העליון ויוצר תחושה חובקת ומנחמת".

* מפעל פלסטיק במחוז שנדונג שבסין מצא בשבוע שעבר דרך מעניינת לפרסם את עצמו: הוא התקין מתקן של מגלשה צבעונית על הגג. העלייה בסולם פלסטיק ישירות מהגג, אך לוע המגלשה פונה אל הרחוב, וכך ילד שימצא את דרכו למגרש השעשועים העילאי הזה יתגלש מגובה של 12 מטר היישר לחניון עשוי בטון. הורים מודאגים הפיצו ביניהם את תמונות הבניין והתחננו לפני בעלי המפעל להסיר את המגלשה מתוך פחד שילדיהם ינסו להגיע לגג ולהתגלש ממנה, ואלה נענו לבקשתם.

* במסגרת העבודה "אתר ניסוי" התקין האמן (והמדען) הבלגי קארסטן הולר חמש מגלשות מתכת צינוריות ספירליות למבוגרים באולם הטורבינות של הטייט מודרן בבריטניה ב-2006. 58 מטר אורכה של הגדולה שבהן. המבקרים בתערוכה נאלצו לחכות בתורים ארוכים, שבסופם הם צוידו במגיני ברכיים ותודרכו כמו לפני נחיתת אונס. מפעיל מטעם המוזיאון דרש מהם לגלוש על גבי שק בד שהניח תחתם, להישען אחורה, לא לקפל רגליים, לשכב כשפניהם למעלה והחזה חבוק בהצלבה. קולות ההנאה מהמגלשות נשמעו כמו צחוקם של צבועים. הולר אמר בראיון לאוצר התערוכה: "מגלשה היא אובייקט שאנחנו מקשרים לגני שעשועים וליציאות חירום. אני רוצה להרחיב את השימוש בה... ולהציע ששימוש יום-יומי במגלשות יכול לשנות אותנו". עבודתו עוררה דיון על אופי החוויה המוזיאלית, על יחסי אמן-צופה-אמנות ויחסי ספונסר-אמן-מוזיאון, הצליחה למשוך לחלל משפחות מכל רחבי בריטניה והרחיבה את מעגל עכברי התערוכות. המגלשות אכן הצליחו לחדור לבסוף ליום-יום המעונב: אחת מהן, למשל, הותקנה בין שש הקומות במשרדי גוגל בתל אביב.

כתבות מומלצות

איור: עמוס בידרמן

דלתות מסתובבות: הנוטש, החוזרת באופן חלקי והיושב על הגדר

יצחק לבני, 2016

מדובר בכישרון מפתיע של סופר גדול. זה הספר שאני הייתי רוצה לכתוב

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"