"לה טרוויאטה": האשה כקרבן חסרת מזל

דווקא המוסיקה המוכרת - והדרמטית והנפלאה - מאפשרת להתרכז בהפקה הזאת בפרטי סיפור העלילה של אשה שחברה גברית מקריבה אותה ומשכנעת אותה לעשות זאת ברצון

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

אחד הדברים היפים בהפקה הזאת של “לה טרוויאטה”, בשיתוף פעולה עם האופרה הלאומית הלטבית, שהיא מאפשרת לצופה - דווקא לצלילי המוםיקה המוכרת כל כך - להתרכז בפרטי סיפור האהבה האומלל של ויולטה, האשה שסטתה מדרך הישר, ושל אלפרדו, הצעיר התמים הרוצה להעניק לה חיים טובים יותר.

הבמאי אנדרס זאגארס משאיר את האופרה בתקופתה מבחינת התלבושות (שעיצבה כריסטינה פשטרנקה), עם כי מעצב התפאורה שלו, אנדרס פרייברגס התעצל, כך נראה, בעיצוב מקומות ההתרחשות. כל התמונות מתרחשות באותה במת קופסה עם טפט מכוער למדי, שגוזל יותר מדי תשומת לב מכדי להיות נייטרלי, ואילו הריהוט מודרני בצורה מפליאה.
למרבה המזל נמצאים על הבמה לנה קוס כויאולטה היפה והשברירית (עד כדי כך שקשה קצת להאמין לעברה ה”אפל” כביכול), אך הסוחפת בכאבה וז’אן פרנסואה בוראס כאלפרדו הכן, התמים והנמהר, וכן ויטוריו ויטלי כז’רמון האב, המאופק למדי. עבודת הבימוי היא רבת פרטים, כולל טיפול בנעליים, למשל, ולרגעים המקהלה משמשת לו גם כלי פרשני, ולא רק רקע חברתי (סוף המערכה הראשונה).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ