כינור היה לרונית - אמש - הארץ

כינור היה לרונית

ההאזנה לקונצרט שהגישו בנות “לי-רון” אמש, תחת ידה של שפירא, לא היתה אמורה לגרום חוויית קונצרט רגיל, אלא לאפשר נוכחות בפרויקט חינוכי מפליא

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חגי חיטרון

מקהלות הנערות “לי-רון” לדורותיהן (אמש שמענו גם נבחרת נערות בוגרות וגם, לחוד, קבוצת ילדות בגילאי כיתות נמוכות של בתי”ס היסודי), הן ככינורות משוכללים שתכננה ובנתה רונית שפירא. הצליל של הזמרות שהיא מכשירה הוא שלה, פרי קפדנותה, נראה שהיא חושבת אותו, מדמיינת אותו – על גוניו, מנעדו הדינמי, המסרים שהוא יכול לשאת, מדמיינת – ומפיקה בפועל. שיטתה, כותבת שפירא, “מכוונת להיבט רוחני בשירה, לחיפוש אחר הצליל הסמוי מן האוזן ולפיתוח הקשב הפנימי”. כך היא העבודה של רונית שפירא בתפישתה שלה; באוזני, אפיון מרכזי של התוצאה שהעובדה הזאת משיגה הוא טשטוש מסוים של ההבחנה בין תוכן וחומר. כששומעים את הצליל של תלכיד “לי-רון” מתמכרים מיד לזוך, ליפי החומר; אקורד פשוט מסוגל לגרום סיפוק אסתטי עוד לפני שהוא מצטרף למהלך מוסיקלי “של ממש”. בנוסף בולטת העובדה שקולות של סולניות מתוך המקהלה נשמעים כמו זעיר אנפין של המקהלה, לא כמשהו אינדיבידואלי שמוצב כנגדה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ