"פאנק רוק": מחלת נעורים 2.0

גיל העשרה תמיד היה מקום מסוכן, בו מגלים את המין ואת חוסר המשמעות ומתגרים במוות. פעם מחזות כאלה נגמרו בהתאבדות. היום - במציאות ועל הבמה - זה נגמר ביריות קטלניות. ועדיין אף אחד לא מבין למה. אבל השחקנים והשחקניות צעירים ויפים

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

ב-1891 קראו למחזה הזה "האביב מתעורר" וכתב אותו פרנק ודקינד הגרמני. ב-1926 קראו למחזה הזה "מחלת נעורים" וכתב אותו פרדיננד ברוקנר האוסטרי. מחזות קלאסיים שתיאטרון מעלה כשיש לו קבוצה של שחקנים צעירים, וכשהוא רוצה לפנות לנוער, הקהל של העתיד. קבוצה של צעירים, לקראת בחינות הבגרות או אפילו אחרי שמתמודדים בבת אחת עם מין משני המינים, הורמונים, מחלות, לחץ נפשי, קשר עם ההורים והמורים, מאבקי בכורה עם בני מינם, ושאלות קיומיות על עתיד עולמם, האנושות, ושלהם עצמם. בסוף, למרות – ואול בגלל – שהצופה נקשר לדמויות ומייחל שיהיה להם עתיד, זה נגמר רע, עם אלימות, נכות ומוות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ