"הזונה מאוהיו": גלויות מהתחתית

פסטיבל בינלאומי של הצגות חנוך לוין בקאמרי מוכיח שהמחזות שלו חיים היטב בשפות ותרבויות אחרות. "הזונה מאוהיו" נשמעת בצרפתית מצויין. אמנם גם החיים שלה הם אסון, אבל הקרואסון הוא בכל זאת קרואסון

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

החשיבות של הפסטיבל הזה בתיאטרון הקאמרי, המזמן לישראל הצגות על פי מחזות חנוך לוין גם מתרבויות ושפות אחרות היא בכך שהוא נוטל משהו שמוכר לנו מאוד, ומחזיר אותו אלינו משתקף דרך מראות אחרות ומאשר – במקרה של לוין – שזה הדבר האמיתי, מפני שייחודו וזוהרו קיימים גם דרך פריזמה שונה משלנו.

אחת משתי השפות והתרבויות בה נקלט לוין היטב היא הצרפתית, גם אם הוא בינתיים נגלה לאנשי תיאטרון צרפתיים, ולא בהכרח לקהל הרחב שם. ו"הזונה מאוהיו" מצלצל בצרפתית טוב מאוד (יש משהו ברטוריקה, ובעסיסיות היבשה של הצרפתית המתאים ללשון הלוינית). זהו הסיפור על הקבצן בן השבעים שהחליט להעניק לעצמו דפיקה אצל זונה לרגל יום הולדתו, ומסיטואציה זו אנחנו יוצאים למסע לויני טיפוסי: מיקוח נפלא, ואחר כך חיסול חשבונות אלים בין גבר לאשה, ובין אב לבנו. הכל נחשף במלא האכזריות שלו: חוסר התוחלת של החיים, והקמצנות והקנאה, והזוהמה והגיחוך שבמין ובזקנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ