"הם יורים גם בסוסים": אבל למה?

ב-1930 בארצות הברית תחרות ריקודים הייתה "ריאליטי" בלי טלוויזיה על החיים ועל המוות. אנחנו אמנם (עוד?) לא בשפל, אבל יש כאן כבר די מצוקה כדי שהסיפור האמריקאי התקופתי יצלצל נכון. את השאר עושה להקה בעלת כושר מרשים, מנחה כריזמטי (שלמה בר-אבא) וכוכבת שרוקדת את עצמה עד מוות בימתי מרגש - אנה דוברוביצקי

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

השאלה בכותרת היא המסר של ההצגה הזאת, המבוססת על הרומאן של הוראס מק'קוי "הם יורים גם בסוסים", שנכתב בשנת 1935, ותיעד את היאוש האמריקאי של אחרי התמוטטות הבורסה ב-1929, ובעיקר על הסרט שנעשה על פי הרומן ב-1969 על ידי סידני פולק.

אנחנו אמנם לא בשפל האמריקאי של שנות השלושים, אבל יאוש ומצוקה ואבדן תקווה יש כאן כבר שפע. סיבה נוספת למשיכה שיש בחומר הזה היא שיש בעלילה של תחרות ריקוד על זמן תוך הדחה שרירותית של המתחרים אלמנט של "ריאליטי" שהוא הבידור המרכזי של זמננו. ההבדל הגדול הוא שבאמריקה של 1930 זה היה באמת משחק על החיים ועל המוות של המשתתפים. ואצלנו (עדיין?) לא.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ