"ללא כוחות מזויינים": ברית בין המיתרים

אנשי תיאטרון קליפה וקבוצת נובוגה פרונטה מפראג מפליאים להשתמש בחפצים ובגופם. לכן אין אף רגע דל בשבעים הדקות שבהם אנו שוהים איתם במקלט בעת מלחמה. המיומות וכושר ההמצאה מעוררים התפעלות, אבל נדמה שהמרחק בין המראה למשמעויות הנרמזות רב מדי

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

ההצגה, שנעשתה במשותף על ידי תיאטרון קליפה ואנשי קבוצת נובוגה פרונטה מפראג, שאחד הגירויים ליצירתה היו חילוקי דעות אמנותיים בזמן שנורו טילים אל תל אביב בנובמבר 2012, מגשימה במלואה את מה שנאמר בכותרת המשנה שלה: "מופע תיאטרון פיזי המבוסס על מניפולציית חפצים."

כפי שהורגלתי בחלל של תיאטרון קליפה בדרום תל אביב, מה שמתרחש במהלך המופע מרתק ולו בגלל העניין שמעוררים חפצים פשוטים ויומיומיים לכאורה, שמקבלים חיים באמצעות שימוש יצירתי. זוג נעלי תינוק המורקדים בידיו של דימיטרי טולפנוב מייצגות בן שמתגייס לצבא, וגומיה הנמתחת בין ידיו של טולפנוב לאלה של עידית הרמן נורית ומייצגת טיל המגיע מרחוק והורג את הבן. בטקס הלוויה בו מייצגת מגבת מטבח את הדגל המקופל על ארונו של חייל-חלל, מרכיב טולפנוב את הגומיה שזה עתה נורתה על פדחתו, וכשזו מחליקה כלפי מעלה, עור קרקפתו מלא הבעה ומזכיר לרגע קליפת מוח גלויה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ