"קאסדה": החיים בורוד ובשחור - אמש - הארץ

"קאסדה": החיים בורוד ובשחור

לרגע נראה שזו קומדיה חביבה, על קבלן זוטר שעובר עם אשתו לצפון ומזמין את הפליט מאריתריאה ממקום עבודתו הקודם לבוא לבקרו. הבמה צבועה ורוד, והסיטואציות מעוררות צחוק. אבל הפליט החייכן הוא שחור, והעלילה מקבלת עד מהרה גוונים אפלים. כמו בחיים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל הנדלזלץ

אם זכרוני אינו מטעה אותי, "קאסדה" הוא המחזה הישראלי הראשון המביא לבמה ולקהל את הפליטים מהגרי העבודה שהחברה הישראלית – השלטונות, הממסד ולא מעט אזרחים - לא יודעת איך להתייחס אליהם, מיטלטלת בין פחד לשנאה ולגזענות, ומתקשה למצוא (ותודה לאל שיש גם לא מעט יוצאים מן הכלל) את החמלה והאנושיות.

במחזה של יואב ברתל, קאסדה הוא פליט מאריתריאה, שכולם חושבים שהוא מסודן, אם לא נדמה להם שהוא אתיופי. הוא חייכן ואופטימי ומנסה לשרוד, ועל כן הוא מתקבל – על פניו – יפה על ידי מעבידיו ומי שפוגשים אותו, אבל היחס הטוב מתחלף עד מהרה בחשדנות, התנשאות, שנאה והתנכלות. ההצגה מובאת כאילו דרך עיניו, וכיוון שיחסו חיובי כל כך לישראל, כל הבמה ותלבושות כל השחקנים הם בגוונים של ורוד. רק קאסדה, שמבין מעט מאוד עברית, לובש שחורים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ