"שני קוני למל": קו-קו-קונצים ורי-רי-ריקודים

זאת לא יצירת מופת בתחום המחזמר, ובמבט מהיום קשה להבין מה משעשע בבחור עיוור בעין אחת, צולע ומגמגם, שמסדרים אותו, אבל הזיכרון הישראלי הקולקטיווי אוהב את קוני למל, וההפקה הזאת מצליחה להפיק מהחומר את מירב החן

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ


אני מקווה שמעריצי הגניוס היהודי יסלחו לי אם אטען שבתולדות המחזמר העולמי “שני קוני למל” אינו נחשב ליצירת מופת. אצלנו, לעומת זאת, זה חלק מרינא דינקותא, שהרי מי מאתנו לא זוכר את מייק בורשטיין מפלבל בעיניו ובקול צייצני מעט שואל “כי אם אני אינ-נ-ני אני, אז מי אני בכלל?” והוא היה באולם תיאטרון רמת גן כדי להנות מן ההפקה הנמרצת של המחזמר הזה, שאלמלא היה חלק מההווי שלנו, עוד מהימים בהם היהדות האשכנזית החרדית היתה חלק מן החברה הישראלית, ולא עולם נפרד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ