"דפוקים": אומללות לא שמחה בחלקה

המחזאי צדוק צמח מצליח ליצור שפה עברית משובשת באופן מסוגנן ולהעניק קול לדמויות מהשוליים, שבהוויתם המוגבלת והעלובה משתוקקים לאושר ושוגים באשליות ממש כמו הנורמליים והעשירים

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

המחזאי צדוק צמח זכה אמנם בפרס לפני שש שנים, ומחזהו “סדקים בבטון” הוצג בהבימה, אבל רק עתה הוא מעלה מחזה שני, ולזכותו יאמר שהוא נאמן לעולם התרחשות מוגדר, שגיבוריו הם אנשים שהוויתם, בעוני ובעליבות, מקבעת את תודעתם.

“דפוקים” הוא סיפורם של שלושה אחים אמסלם. דוד, שכולם מתחייחסים אליו בשם משפחתו, שהוגדר כדפוק עוד בילדותו, ומאז חי במוסד, בהוסטל, ועתה סוף סוף מנסה לבנות לעצמו חיים “נורמליים”. אחיו הגדול עמרם (ממרם) שומר עליו, בין היתר באיום מתמיד להחזירו להוסטל. אחיהם פנחס (פנחסי) משתחרר מהכלא, ובאין לו מקום אחר, מתנחל אצל אמסלם, ומנסה להשפיע על חייו, ולהיבנות מהם. משלימות את תמונת הנוף האנושי השכנה מלמטה, בלה המופנמת, המקווה לקשר עם אמסלם, ולולו, השכנה מלמעלה, שאמסלם משוכנע שהיא דוגמנית ומאוהב בה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ