"עת דודים": היו זמנים

הצגה על העבר הלא כל כך רחוק, שנראית כאילו נעשתה בעבר רחוק למדי. עלילה משפחתית והווי מתולדות הישוב וראשית המדינה, עם השירים שכל הקהל אוהב לפזם יחד עם השחקנים, שעושים מלאכתם נאמנה. ועם ליא קניג, שכרגיל מטעינה את כל זה במשמעות וחן

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

המערכה הראשונה של הצגת "עת דודים" (מחזה מאת רועי רשקס על פי ספרה של מירי ורון) מתרחשת בתל אביב של שנות השלושים. משפחה בה מולכת מאמע – היא ליא קניג האחת והיחידה – בונה את תל אביב ונבנית בה. אחד מבניה (אלון נוימן), טייח, נשוי לא באושר (לאיטה, אותה משחקת טלי אורן) וללא ילדים ומתגעגע לאהובה שהשאיר באירופה. הבן השני (רוברטו פולק) עובד אתו, אלמן, ומגדל את בנו,(אני חושב ששיחק אותו דניאל סבג)  אחרי שהאם מתה בלידה. והבת הקטנה (נגה שחר) יורדת מהפיגומים (שהם התפאורה) כדי לרקוד עם פיקלמן, (תומר שרון) הספקולנט והבליין, שמכניס אותה להריון, מתחתן, בלחץ המאמע, וזונח אותה ואת הבת. המערכה מסתיימת כששמאמע שרה "תכול המטפחת" כשבידה נכדה החדשה, והקהל מזמזם עימה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ