"מקווה": קול באשה - תבונה ואומץ

המחזה של הדר גלרון, המתרחש במקום בו לאשה יש גם גוף וגם קול (והוא מה שהחרדים חושבים שזה וגם לא) הוא אמירה אמיצה על הניסיון לא לשבור את הכלים, אלא לתקן אותם כדי שאנשים ונשים יוכלו להשתמש בהם, במקום שייעשה בהן - בעיקר - שימוש. וכדי להרגיש ולהבין, כדאי לראות, גם אם זה ביידיש (יש כתוביות בעברית)

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

המחזה של הדר גלרון "מקווה" – על המקום בו הנשים הן גם גוף, גם קול, גם ערווה, גם נשמה וגם תבונה – הוצג בבית לסין בעברית לפני כ-10 שנים, וכבר אז כתבתי ש" עיקר כוחה של ההצגה הוא בכך שהכותבת הדר גלרון, שבאה בעצמה מאותו מקום, [והתכוונתי מהחברה הדתית-אורתודוקסית] אינה רוצה ללכת למקום אחר. היא רוצה לשנות את המקום של האישה בחברה הדתית, וכך להפוך אותו, פנים וחוץ, למקום אחר. (...) התחושה היא שהמקום שממנו ההצגה באה הוא כל כך נכון, עד כי יש שמץ של תקווה   שהוא ישתנה,  ובכל זאת ישאר "מקום" שאפשר לחיות בו כאדם מלא, לפחות לאותן נשים, אם לא לכולנו (כולן וכולם)."

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ