"קרקירה": דייסה בימתית

שפע כוונות טובות, הרבה מודעות למורכבות הקשרים בין חיים ותיאטרון, אוכל ואהבה, הווה ועבר, אמת ושקר. אבל כל זה, למרות העיצוב המוקפד ועושר החומרים, נותר אסתטי וחסר נשמה

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

אל תראו בכותרת עלבון להצגה: דייסה היא אחת המרכיבים שלה, והילה אלפרט מדברת עליה ועל הדימוי שלה וטעמיה, כשהיא מבשלת במהלך כמעט כל ההצגה, והתבשילים – שלוש מנות – מוגשים לקהל.

ההצגה, המשותפת לפרופ' שמואל רפאל ורקפת לוי (שעיבדה לבמה, עיצבה וביימה) היא אכן סוג של דייסת נושאים וסגנונות: במרכזה, לכאורה, סיפורו של הסופר אלבר כהן ודמות אמו שמתה, ומופיעה אליו בליל סיוט אכזבה מעצמו; הרקע הוא בספרו של כהן "הספר אשר לאמי", עם ההווי הצפון-אפריקאי-יהודי-נשיי של האם, המתנגש עם הבוהמייניות של הבן. אביתר בר-דוד משחק אותו ונטלי עטייה אותה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ