"הנשים העליזות מוינדזור": אם אי אפשר למנוע, צריך לבלוע
זה קלסיקה, שייקספיר, דמות גדולה מהחיים, נסים אלוני והרבה מהומה בשביל הצחוקים. בסוף כולם עושים צחוק מהאביר בעל דמות הלצון. נראה היה שכולם מרוצים, אבל אני לא הצלחתי להבין למה הם מעלים את המחזה הזה ככה. כנראה שצריך
על הנייר, בחירת המחזה היא תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק, להצלחה. ומי יכול לבוא בטענות לתיאטרון שמעלה שייקספיר? בוודאי לא איש כמוני. אז נכון, "הנשים העליזות של וינדזור" זה לא האוורסט השייקספירי, אבל אנחנו בכל זאת בהימאליה. הרי זה המחזה שנכתב במיוחד עבור האביר בעל דמות הלצון, כפיצוי על שגורש מחיי הנסיך האל, אותו חנך במנעמי החיים, כשהלה הפך להנרי החמישי. אז נכון שזה בעצם פארסה פיזית של כמעט חדר מיטות, אבל בכל זאת שייקספיר, ופלסטף, וגם התרגום של נסים אלוני.