"רומיאו ויוליה": יופי של אהבה עד מוות

זהו אלתור מרתק על נושא מוכר מדי. הבמאי עירד רובינשטיין יודע להעריך ולערוך את הטקסט השייקספירי, בתרגום רהוט ויפה של אלי ביז'אווי, והוא יודע לחולל מציאות משכנעת ומרשימה על הבמה. עומדת לרשותו קבוצת יוצרים ושחקנים מעולה, ובראשה שני האוהבים הצעירים, שבחייהם ובמותם לא נפרדו: אביגיל הררי ותום אבני

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

לפעמים צריך לנסות שלוש פעמים עד שהמזל מאיר פנים. אחרי שני שייקספירים מאכזבים (אותי; ״אותלו״ בגשר ו״הנשים העליזות של ווינדזור״ בחאן) מצאתי בבאר שבע אלתור מרתק, רב כבוד לנושא המקורי ויחד עם זאת נועז, חדש ואחר. וזה הישג מיוחד כי מדובר בנושא עתיק ומוכר: ״רומיאו ויוליה״.

ניכר שהבמאי עירד רובינשטיין מכיר היטב את המקור, והוא יודע היטב לערוך אותו בתבונה תיאטרלית: כך, למשל, הוא שוזר תמונות עוקבות (יוליה והאומנת,  רומיאו והנזיר) לתמונה אחת תכליתית. כך הוא מצליח, בעזרת תרגום חופשי ויום-יומי מצד אחד ופיוטי ומובן ונאמן מצד שני - מעשה אהבה של אלי ביז׳אווי - לשלב בין הפנים הנאצלות, רומנטיות וטרגיות של המחזה הזה, ובין הרובד הקומי, הארצי והאלים שלו. הביטחון הבימתי והטקסטואלי של הבמאי הזה, בראשית דרכו המקצועית, מרשים ביותר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ