"שיקוי אהבה": כשהקדילק נסע בשדות

ב-1997 מיקמו הבמאי עמרי ניצן והמעצבת רות דר את סיפור האהבה האופראי הזה בשדות שבעמק, כשחובשי הכומתות האדומות צונחים ליד חבילות החציר. הדמעה עדיין חומקת מעינו של נמורינו, ושיקוי האהבה המזוייף (והירושה) גורמים לאדינה להעדיף אותו על הצנחן המסוקס. אז למה המציאות מתעקשת להתערב כל הזמן?

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

אופרה, אתם יודעים, זאת ההצגה הזאת עם מוסיקה נפלאה שהיא מעבר לזמן, ובמאים ומעצבים שממקמים את העלילה במקום ובזמן שיוצר רקע מעניין, אחר ומפתיע, שמחבר את העלילה המופרכת לעתים קרובות לצופים הנמצאים באולם באותו הערב. מין קוקטייל כזה, שאמור לייצר קסם ולסחרר.

גאטנו דוניצטי כתב ב-1832 את המלודרמה הקומית שלו "שיקוי אהבה", על בן האיכרים העני נמורינו, המאוהב בחברת ילדותו הכפרית אדינה, ועומד לאבד אותה לחייל הגיבור בלקורה (אבל זוכה בה בזכות שיקוי האהבה המזויף של דוקטור דולקמרה, וגם בגלל שדודו מת והוא היורש). עמרי ניצן ביים את ההפקה הזאת, דניאלה מיכאלי עשתה לה כוריאוגרפיה, ורות דר עיצבה לה תפאורה מקסימה ב-1997. וכאן הזמן משתעשע באופרה (שחודשה על ידי במאי, כוריאוגרף ותאורן אחרים, אף על פי שהמקוריים עוד עימנו, ואף היו באולם) ובקהל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ