"ותכתוב": קול באשה – יתד בלבה

הצגת יחיד על אשה כותבת, חייה, ויחסיה עם גברים, אך בעיקר עם טקסטים, אלה שלה, ואלה שהיא ממשיכה לקרא ולנסות להבין עד היום, במקרא, ולספר באמצעותם מחדש לעצמה, ולקהל, את חייה. אינטליגנטי, רגיש ומעניין. וההישג הגדול בעיני: המציגה אינה שחקנית

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

כשנכנסתי למכונית בתום ההצגה, קלטו אזני בדל שיחה של זוג שיצא מאותו אולם. "קראתי על זה באינטרנט והבנתי שזה..." הוא אמר, והיא ענתה: "אני אגיד לך... זה היה טוב, כי היא עשתה את זה מעניין."

"היא" הייתה שהרה בלאו, סופרת שגדלה בבית דתי, ומעבר לכתיבתה הספרותית יש לה פרסונה ציבורית מסוימת, שבאמצעותה היא מדברת , גם בטלוויזיה, על דברים שונים אבל בעיקר על העולם שהיא מכירה, כפי שהוא התנסח במשך דורות בטקסטים של היהדות, כולל התנ"ך. ו"זה" הוא הצגת יחיד שלה, בה סופרת שאהוב (נוסף) עזב אותה מתמודדת עם שברון הלב בעודה מנסה לסיים רומאן גדול על יעל וסיסרא, סיפור מקראי (שופטים ד') בו היא עוסקת גם בתכנית טלוויזיה. היא מנסה להבין את הסיפור המקראי, לספר אותו מחדש, ובאמצעותו להבין גם את יחסיה עם עצמה ועם אהוביה, וגם לתהות בקול על הכתיבה, מקורותיה, סכנותיה, נחמותיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ