"האדונית והרוכל" ו"שיץ": ארץ אוכלת מתיה

שתי אופרות ישראלית בנות זמננו, על פי יצירות ספרות של שני גאונים, הן אמירה פוליטית אמנותית נוקבת ומצמררת על עצמנו. חשוב ונפלא, בכל הפרמטרים

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

בתוכנייה של אירוע אופראי ייחודי זה, שבה מסבירים בכתב יוצריו את בחירותיהם ועבודתם (והדברים מאלפים; חובה לקרא לפני או אחרי הצפיה-האזנה) נעדר מידע חשוב, והוא מי הגה את הרעיון המרתק והמפרה לזווג סיפור של עגנון ומחזה של חנוך לוין להפקה אופראית אחת. כצופה-מאזין של המוגמר אני מתרשם שזה לא היה יוצא כמו שזה (כלומר מרתק ומגרה לדיון והנאה מתמשכים, מעבר לחוויה באולם) ללא החזון, הרגישות, התבונה והיכולת האינטגרטיבית של הבמאי עידו ריקלין, שאמנותו היא ההופכת את השלם הזה להרבה יותר מסכום חלקיו המעולים לכשעצמם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ