מיכאל הנדלזלץ
מיכאל הנדלזלץ

יש הצלחות בעסקי השעשועים שקשה להסביר. למשל, "אוויטה", מחזמר של טים רייס ואנדריו לוייד וובר שהוצג בסוף שנות השבעים, אחרי שהלהיט הגדול "אל נא תבכי ארגניטנה" שנכלל באלבום שקדם למחזמר כבש כבר את מצעדי הפזמונים. יש במחזה הזה גיבורה – נערה מעיר קטנה שבאה לבואנוס איירס, שכבה את דרכה לצמרת, נישאה למנהיג, הפכה לנערצת על ידי ההמונים למרות התנגדות האליטות, זכתה למעמד של קדושה ומתה צעירה. אבל אין בו למעשה קונפליקט: דמות של מנחה המייצג כביכול את המהפכן צ'ה גווארה מעביר אמנם ביקורת על התנהלותה, אבל דבריו נותרים בגדר הכרזות. החומר המוסיקלי, מלבד הלהיט, הוא די רדוד. נכון שיש מקום למפגן ריקודים אנרגטי של להקה גדולה, אבל בזה העניין מסתכם. ובכל זאת, זה מחזמר מצליח מאוד בכל העולם, ומן הסתם ההפקה הזאת ב"הבימה", בבימויו של משה קפטן, לא תקלקל את מוניטין ההצלחה שלו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ