"גבירתי הנאווה": הלילה, ריטה, שוב ניצחת

ריטה חוזרת לתפקיד שבו כבר ניצחה לפני שלושים שנה ומשדרגת הפקה משוכללת מאוד בהבימה. היא שרה נפלא והיא גם שחקנית קומית ודרמטית מרתקת. והמחזמר הזה גם רלוונטי

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

ביום התיאטרון הבינלאומי לפני שנה השתתפתי בדיון על התיאטרון הישראלי, יחד עם נתן דטנר ואחרים. כשהתיאטרון הישראלי הואשם בהיותו מסחרי מדי הגן דטנר – המצוין בתפקיד פרופסור היגינס ב"גבירתי הנאווה" בהבימה – על זכותו של התיאטרון הרפרטוארי להציג בידור ברמה גבוהה. שאלתי אותו "על מה זה 'גבירתי הנאווה'" והוא חשב שאני מתנשא עליו. מה שרציתי, בסך הכול, הוא לומר שמלבד היות "גבירתי הנאווה" הקלאסיקה של מחזמר ויצירה הבנויה לתלפיות בכל קנה מידה, בידורי ואמנותי, הרי זהו סיפור על נערה ממוצא סוציו-אקונומי נחות ומדוכא (בישראל "המזרחים") שנציג האליטות הפריבילגיות היגינס (בישראל "האשכנזי") לוקח על עצמו, בהתנשאות, "לתרבת" אותה לפי המקובל עליו, והיא מתפתה, ונכווית. במלים אחרות, זה גם משל על דיבור נכון ותקני (למשל "עשרה שקלים" ולא "עשר שקל" או "גנבת" ולא "גנבה") שמאפשר לאדם להצליח בחברה מעמדית, ועל כך שזה יותר מורכב מ"אליטות ישנות וחדשות" והתנגשות תרבויות מזרח-מערב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ