"אילוף הסוררת": סתאאאם

אודי בן משה מצליח לביים הצגה חביבה ומשעשעת, והתרגום של דורי פרנס מהנה מאוד. הרבה שחקנים טובים מעצבים דמויות מהנות, והכל היה עוד יותר טוב אם ההצגה לא היתה מתעלמת כמעט לגמרי מהעלילה הבעייתית מאוד שלה

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

הצגת "אילוף הסוררת" מאת ויליאם שייקספיר, שביים אודי בן משה בתיאטרון בית לסין, מדגימה בצורה מעניינת איך אפשר לביים הצגה חביבה ומשעשעת, מבלי לביים בעצם את המחזה שעליו היא מבוססת. אבל לפני שאסביר למה אני מתכוון, אני רוצה למנות את מעלותיה של ההצגה בעיני.

ראשית, הטקסט של שייקספיר, בתרגומו של דורי פרנס. זוהי קומדיה שייקספירית מוקדמת, ורבים בה – במקור – שעשועי המלים. פרנס משתעשע בנוסח העברי שלו, בנאמנות ובחופשיות מרובה, מאוד ברוחו של מורו ורבו בענייני תרגום, נסים אלוני. הוא מתמרן באופן חופשי בין משלבי לשון, ולפעמים יוצר צירופים מקסימים עם מלים לועזיות שחדרו לעברית, גם אם אין הברקה מילולית במקור. כך, למשל, באנגלית זה בסך הכל "error in the bill" ובעברית הפרנסית זה "סמטוכה באסמכתא".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ