בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שעה של שקט": צחקתי. זה לא אומר שנהניתי

עוד מחזה משעשע של פלוריאן זלר הצרפתי, ועוד תפקיד מבריק של ששון גבאי, אבל למה צריכים שני תיאטרונים רפרטואריים נתמכים להתארגן להפקה משותפת של הצגה מסחרית-בידורית, גם אם היא עשויה כהלכה?

8תגובות
ברקע חלון ונוף עירוני נשקף דרכו. גיל וסרמן בסרבל ירוק וכובע מצקחיה אדום מחזיק בידו דלי צהוב, ובחזית התמונה מימין ששון גבאי בחולצה כחולה מחזיק בידו השמאלית דלי כחול ובידו הימנית דלי אדום
ז'ראר אלון

לפני כמה שנים העלה תיאטרון בית לסין מחזה של פלורין זלר הצרפתי, "האמת", על חיי נישואין ובגידות, ועל כך שלא תמיד "האמת" משחררת. זה היה אינטליגנטי, משעשע, מהנה, בידור תיאטרוני ראוי לשבח. שיבחתי. לפני כשנה העלה תיאטרון בית לסין מחזה נוסף של זלר, "האבא", וזאת הייתה הברקה תיאטרונית של ממש: תרגיל מקורי ומטלטל לצופים על תעתועי המציאות בעיני האדם המזדקן, ומשחק מעולה של ששון גבאי בתפקיד הראשי. שיבחתי והיללתי. "שעה של שקט" הוא מחזה נוסף של זלר, מחזאי מיומן ומבריק, ושוב ששון גבאי בתפקיד הראשי. בעיני...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו