"שעה של שקט": צחקתי. זה לא אומר שנהניתי

עוד מחזה משעשע של פלוריאן זלר הצרפתי, ועוד תפקיד מבריק של ששון גבאי, אבל למה צריכים שני תיאטרונים רפרטואריים נתמכים להתארגן להפקה משותפת של הצגה מסחרית-בידורית, גם אם היא עשויה כהלכה?

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

לפני כמה שנים העלה תיאטרון בית לסין מחזה של פלורין זלר הצרפתי, "האמת", על חיי נישואין ובגידות, ועל כך שלא תמיד "האמת" משחררת. זה היה אינטליגנטי, משעשע, מהנה, בידור תיאטרוני ראוי לשבח. שיבחתי. לפני כשנה העלה תיאטרון בית לסין מחזה נוסף של זלר, "האבא", וזאת הייתה הברקה תיאטרונית של ממש: תרגיל מקורי ומטלטל לצופים על תעתועי המציאות בעיני האדם המזדקן, ומשחק מעולה של ששון גבאי בתפקיד הראשי. שיבחתי והיללתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ