בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

״העטלף״: אוי וי, אוי לי, כמה נורא

ייבוא מיותר של אופרטה קלאסית עם מנגינות מוכרות מאוד, וניסיונות עלגים להתחנף לקהל מקומי. בסוף שרים שם על קסמי השמפניה, אך טעם ההפקה הוא כמו של כוס יין מוגז בבוקר למחרת

16תגובות
מימין זמרת בשמלת ערב שחורה, כובע נוצות בצבעי שחור, אדום, לבן וירוק ולימינה גבר בחליפת ערב שחורה ועניבה אדומה
אנט קאלאי-טוטי

הכותרת היא ציטוט ישיר מכתוביות התרגום למלות שיר אחד, לצלילי מנגינה מוכרת מאוד של יוהן שטראוס הבן, באופרטה שלו ״העטלף״, והיא מסכמת לא רע את התרשמותי מהפקה הזאת של תיאטרון האופרטה והמחזמר מבודפשט, שהאופרה הישראלית ייבאה לפה על קרבה וכרעיה  (סולנים, מקהלה, רקדנים ותזמורת), וכללה את האלטע זאכן הזה, שמרטו את לחייו כדי שיהיה סמוק, ברפרטואר שלה למינוייה. אופרטה – מילולית זה ״יצירה קטנה״ – זה מה שהיה מחזמר לפני מאה שנה ויותר. בידור מוזיקלי, שפעם היה חביב, אבל גם בביצוע המופלא ביותר זה לא ממש חומר...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו