״העטלף״: אוי וי, אוי לי, כמה נורא

ייבוא מיותר של אופרטה קלאסית עם מנגינות מוכרות מאוד, וניסיונות עלגים להתחנף לקהל מקומי. בסוף שרים שם על קסמי השמפניה, אך טעם ההפקה הוא כמו של כוס יין מוגז בבוקר למחרת

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

הכותרת היא ציטוט ישיר מכתוביות התרגום למלות שיר אחד, לצלילי מנגינה מוכרת מאוד של יוהן שטראוס הבן, באופרטה שלו ״העטלף״, והיא מסכמת לא רע את התרשמותי מהפקה הזאת של תיאטרון האופרטה והמחזמר מבודפשט, שהאופרה הישראלית ייבאה לפה על קרבה וכרעיה  (סולנים, מקהלה, רקדנים ותזמורת), וכללה את האלטע זאכן הזה, שמרטו את לחייו כדי שיהיה סמוק, ברפרטואר שלה למינוייה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ