הצגה

“איזראל ז’ורנאל” בתיאטרון חיפה

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

זוהי הצגה שעוצבה בשביל קבוצת הצעירים של תיאטרון חיפה, המכונה “החיפאית”. אם הבנתי נכון - ובכך אין כל ודאות - זוהי מין פרודיה על המצב הישראלי, ופרודיה על עצם הרעיון לעשות פרודיה. לעינינו מתפתחת מין קומדיה בלשית, עם מספר כל יודע שמסביר לקהל מי ומה. הקומדיה הבלשית מבוססת על כך שמצד אחד יש בעל שבוגד באשתו עם מזכירתו, ומצד שני יש תסריטאית שכתבה תסריט הקרוב מדי למציאות והועלמה. בהדרגה מתברר שמה שאנחנו רואים זה בעצם התסריט המאיים, שגורם עלום השתלט עליו.

אולי כבר הבנתם שזו הצגה שנהנית מהתחכום של עצמה, ומכך שברגע שבו הקהל מתפתה להאמין ברמה מסוימת של אשליה, מופיעה דמות ומערערת אותה. סממני הישראליות המרוצה בת זמננו - היי-טק, עיתון, תסריטאית ורצון להיות נורא מבריק עם קצת צחוק על יחסנו לערבים.

אני מבין שתיאטרון חיפה רוצה להפעיל קבוצת שחקנים צעירה, וליהנות מהאנרגיה שלה. כל תיאטרון המכבד עצמו עושה דבר כזה. מאוד ייתכן שכל חברי הקבוצה מוכשרים מאוד. אני חייב גם לציין שבאולם בית ציוני אמריקה היו צופים שנהנו מאוד. אני ניסיתי. ראיתי את ההצגה, הלכתי הביתה וקראתי את המחזה בתכנייה, ואני אפילו מבין, פחות או יותר, מה הם רוצים.

הבעיה היא שעם כל הרצון הטוב, וגם אם אני מניח שלא רע מדי פעם סתם להתבדר בתיאטרון, זה נראה לי סתמי ולא מעניין במיוחד כבידור. מאוד יכול להיות שכל חיינו הם פרסומת לעיתון פופולרי, אבל אני לא חושב שאנשים מוכשרים (זה הם) וצופה לא לגמרי אידיוט (זה אני) צריכים לבזבז על זה את זמנם.

תיאטרון חיפה מעלה “איזראל ז’ורנאל” מאת רוני סיני. בימוי: משה נאור. תפאורה: אבי שכוי. תלבושות: דיתי אופק. תאורה: חני ורדי. מוסיקה: רן בגנו.

מתוך ההצגה "איזראל ז'ורנל"צילום: ז'ראר אלון

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ