"המערכה האחרונה": ילד בן 80 חוגג את צ'כוב - אמש - הארץ
הצגה

"המערכה האחרונה": ילד בן 80 חוגג את צ'כוב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

במעמקי התחנה המרכזית החדשה, מעבר לקהל הישראלים והזרים שהולכים לאוטובוסים דרך מזללות, מכוני קעקועים, חנויות נוצצות יותר או פחות ואווירת עזובה כללית נמצא “תיאטרון קרוב”, ביתו ומבצרו המסביר פנים של ניקו ניתאי. קשה להאמין, אבל הילד הנצחי הזה של תיאטרון השוליים הישראלי הוא בן 80, וכנראה לא במקרה בחר לציין את המקום בו הוא נמצא בחיים בפסטיש מיצירות צ’כוב, כשהוא מתחיל ממערכון על שחקן קשיש שנשכח - או שכח עצמו - בתיאטרון ועושה לעצמו סיכום חיים באזני הלחשן.

לא איש כמו ניתאי יסתפק בהעלאת היצירה: אצלו השחקן שנשכח הוא בן דמותו, והלחשן הופך למאבטח של התחנה המרכזית, כשהדמיון מתערבב במציאות. וכך זה נמשך: המאבטח מגלה שהשחקן הותיק עושה חזרות על הצגה עם חמישה שחקנים צעירים, והרעיון הוא אוסף של קטעי האקדח היורה (במערכה האחרונה) במחזות של צ’כוב.

ניקו ניתאי (מימין" ב"המערכה האחרונה"צילום: none

ההצגה היא שבעים דקות של רגעי משחק מתוך מחזות צ’כוב המבוצעים ברגישות ועידון בלתי רגילים (למשל על ידי תמר שטיירמן ויונתן מילר בביצוע מרגש מאוד לתמונה של קוסטיה ונינה מתוך “השחף”) בצירוף עם קטעים די גמלוניים - אך כובשים בתמימות הקיצונית, הילדותית שלהם - שבהם ניתאי השחקן והאמן מתווכח עם היאוש של צ’כוב באופטימיות חסרת תקנה, ומקשר בין אבני הפסיפס הצ’כובי שצירף.

באחד הרגעים היפים, לקראת סופה של ההצגה, רגע אחרי שיונתן מילר בתפקיד אסטרוב מ”הדוד וניה” יוצא מן הבמה ומותיר עליה את אלון שטיינברג (וניה) ולילך דייויס (סוניה) לרגעי הסיום של המחזה בו מלות התקווה ספוגות ביאוש עמוק, מתפרץ ניתאי לבמה ומתווכח עם מה שראה. השחקנים המעשיים מהסים אותו בחוסר סבלנות.

כל המכלול הזה של ניתאי הדון קישוט, של התיאטרון הנאיווי כדרך חיים והקבוצה המרשימה מאוד של שחקנים מוכשרים, מיומנים, מגויסים ואמינים (לא הזכרתי עדיין את נעמה פרייס, שנוגעת מאוד ללב בתפקיד אניוטה מ”איבנוב”) ראוי לניתוח מדוקדק יותר, אך בעיקר מעורר תיאבון להתמודדות של הצעירים האלה, תחת עינו האוהבת של ניתאי - גם אם לא בהכרח בבימויו - עם אחד המחזות הגדולים של צ’כוב. המחזות האלה כשלעצמם - ולא רק איזה לקח מן המכלול (זאת אחת התמונות בהצגה הזו; השחקנים מסכמים ומסיימים סשן טיפולי אצל דוקטור צ’כוב) - הם שיעור גדול במלאכת החיים, למבצעים ולקהל.

תיאטרון קרוב מעלה את “במערכה האחרונה”, על פי “שירת הברבור” מאת אנטון צ’כוב. רעיון, עיבוד ובימוי: ניקו ניתאי.

תגובות