"משחק של אהבה ומזל" בתיאטרון החאן - אמש - הארץ
הצגה

"משחק של אהבה ומזל" בתיאטרון החאן

ג'טה מונטה הבמאית עושה היסטוריה בהעלאת מחזה של פייר מאריבו, בסגנון תיאטרוני שמכיר בכך שרק דרך המלאכותיות מתגלה אמת פסיכולוגית וחברתית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל הנדלזלץ

ההצגה הזאת ראויה להיזכר קודם כל מפני שהיא עושה היסטוריה: זו הפעם הראשונה שמחזה של פייר מאריבו, מחזאי צרפתי בן המאה ה-18 (שכתב יותר מארבעים מחזות) מועלה בתיאטרון ישראלי. זה ראוי לציון לא רק בשל הראשוניות, אלא גם כיוון שזוהי חזרה ראויה וחשובה של התיאטרון הישראלי - שאוהב ויודע לעסוק במציאות בת זמנו ומקומו - לעשייה בימתית שמבוססת על לשון וסגנון, והמכירה בכך שתיאטרון הוא בראש ובראשונה מלאכותיות של יצירה, שרק דרכה מתגלה האמת הפסיכולוגית, החברתית והפוליטית.

המחזה הזה הוא על אב המשיא את בתו בנישואים כפויים, אך בניגוד למחזאים מוקדמים ממאריבו, כאן האב מכיר בכך שזכותה של בתו לבחור את אהובה ובעלה, ועל כן הוא מתיר לה להחליף זהויות עם המשרתת שלה, כדי לאפשר לה להתרשם מהחתן. הוא לא מספר לה - אבל כן מספר לקהל, שהחתן מתכוון לעשות אותו דבר. התוצאה לעיני הקהל היא שהזוגות שצריכים להתאהב זה בזה - האדון בגבירה, המשרתת במשרת - אכן מתאהבים, איש בבבואת מעמדו, ועד שהם מבינים מי הוא ומי היא הם מוציאים זה לזו את הנשמה.

מתוך "משחק של אהבה ומזל"צילום: יעל אילן

מה שהעלאת המחזה הזה דורשת היא מציאת הסגנון התיאטרוני הנכון, שיעביר את הסיטואציה ואת ההצטעצעות שבה, ברמת הלשון וההתרחשות. כאן דורי פרנס המתרגם והמוסיקאי, בברק, השכלה וכושר המצאה (תעיד הכותרת) מספק לבמאית פלטת צבעים רבת אפשרויות, והמעצבת פולינה אדמוב יוצרת במה המאפשרת השתטויות, אבל מוחזקת בחישוקי סגנון תקופתי, ותלבושות מעבר לגבול הפארודיה.

ובתוך זה ג’יטה מונטה הבמאית מדריכה את שחקניה, בין העברת הטקסט המורכב והמפורט מאוד, הרגש ההפכפך והמתהפך, ובין הצורך בקישוט כל דבר בכרכורים ופרפורי חן, חלקם לעניין, וחלקם למען הכיף שבעניין. להקת השחקנים הולכת איתה בשמחה ובהתלהבות, וגם אם הייתי מעדיף עיבוד מדוקדק יותר לכמה דמויות (למשל אצל יואב הימן ובעיקר אצל ארז שפריר רב המרץ, ובהחלט חביב הקהל), הרי שלא יכולתי להישאר אדיש לחן של אריאל וולף בתפקיד דוראנט, ובעיקר לחן שנלווה לו גם יופי של נילי רוגל בתפקיד סילביה. הייתי מרותק למלותיה, תנועתה ואפילו כתפיה ועצמות הבריח שלה.

הקהל הישראלי מאוד לא אוהב שמספרים לו איך ההצגה נגמרת. אבל אני מקווה שלא יטענו שעשיתי ספוילר אם אכתוב שההצגה התקבלה במחיאות כפיים.

תיאטרון החאן מעלה “משחק של אהבה ומזל” מאת פייר מאריבו. תרגום ומוסיקה: דורי פרנס. בימוי: ג’יטה מונטה. תפאורה ותלבושות: פולינה אדמוב. תאורה: רוני כהן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ