"פיירו הסהרורי" באנסמבל מיתר: אוונגרד בן 100 - אמש - הארץ

"פיירו הסהרורי" באנסמבל מיתר: אוונגרד בן 100

הקונצרט החגיגי במלאת 100 שנה ליצירה של ארנולד שנברג היה מוצלח, בייחוד בזכות המנצח יובל צורן, שהביא עמו רמה אחרת של טכניקה וביטוי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נעם בן זאב

מי שאחר מעט לקונצרט החגיגי הזה של אנסמבל מיתר והתיישב במקומו אחרי תחילת היצירה הראשונה, ודאי שאל את עצמו מהי: היה ברור שהיא בת-זמננו, ועם זאת מסתכלת אחורנית אל הרומנטיקה של המאה ה-19, ולא רומזת על לאומיות כלשהי; אבל היא לא גילתה את סודה אלא בסופה, עת הוזמן המלחין שלה, הישראלי (דווקא) ארי בן שבתאי, לזכות בתשואות תודה ומצדו להודות עליהן לקהל. ואלה הגיעו לו: "האם אתם אוהבים את ברהמס?", הטריו שלו לפסנתר, כינור וצ'לו (2005/2011), הוא ביטוי של קומפוזיציה במיטבה, מבט בוגר של מלחין שיודע להישען על המורשת הקלאסית שלו כחומר גלם שמעצב ומנסח את שפתו העכשווית ביופי ועומק.

לאנסמבל מיתר הכישרון להיות רלוונטי ועכשווי. בחירת הרפרטואר שלו, וגישה אותנטית ומשוחררת בביצועו, דוחה כל תחושה של ממסדיות ושגרה, ויוצרת תמיד עניין בקונצרטים - בין אם הם מוצלחים או לא; וזה שנערך אתמול היה מוצלח. מי שהעלה את רף האיכות היה המנצח יובל צורן, שכדרכו בקונצרטים בשנים האחרונות בישראל מביא עמו רמה אחרת של טכניקה וביטוי - מה שנגלה ביצירה האחרונה והארוכה, סביבה סבב כל הערב: מחזור השירים "פיירו הסהרורי" (1912) של שנברג. לרגעים ארוכים קשה היה לעקוב אחר מחול גופו של צורן, שמימש את הכאוס האקספרסיוניסטי שהוא "פיירו הסהרורי" - גם שנברג עצמו לא הבין את המבנה והחוקיות של היצירה שלו בת ה-100 - בטכניקה מפליאה. בזכותה הצליח צורן לחלק את עצמו לשישה מנצחי משנה כדי לנהל בו בזמן את ששת המשתתפים שלכל אחד התפקיד הסולני, הבלתי אפשרי, הייחודי לו מבחינת תווים, מקצבים, צורה, דינמיקה והפקה צלילית. הקסם הזה היה כובש, גם בזכות הנגינה המצוינת, והשירה-דיקלום המדויקת של הסולנית ברכה קול שהצליחה לבטא את האפקט המקפיא-דם של ביעותי הלילה בשירי המחזור, למרות הבעת פניה המחויכת.

בתווך ניגן האנסמבל עוד שתי יצירות ליליות: "נוטורנו" (1973) לשישה נגנים של המלחין האמריקאי דונלד מרטינו - יצירה מודרניסטית שמבטאת, כשנברג בשעתו, את האי-שקט והחרדה שבלילה; ו"נוקטורן" המוקדמת (1947) לכינור ופסנתר מאת ג'ון קייג', שיר ערש מעודן שכולו רגש, שלשמעו מבינים איך אפילו למוזיקת הרעש הרדיקאלית ביותר של מלחין זה היה היבט אנושי. לסירוגין בין היצירות עלתה לבמה המשוררת טל ניצן, שהביאה עימה עוד ממד לערב הזה, שיריה, שהקריאה בקולה הנעים.

סהרורים: 100 שנה ל"פיירו הסהרורי" מאת ארנולד שנברג. מיצירות ארי בן שבתאי, דונלד מרטינו, קייג' ושנברג. מנצח: יובל צורן. סולנית: ברכה קול, זמרת. קוראת שירה: טל ניצן. חברי האנסמבל: רואי אמוץ, יונתן הדס, משה אהרונוב, יוני גוטליבוביץ, עודד גייצהלס ועמית דולברג. מרכז פליציה בלומנטל, 22.3

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ